אוסף

הפעם, יש לי כמה נושאים ועדיין לא מצאתי את הקשר ביניהם אז נקרא להם אוסף הדברים שרצו לי בראש השבוע…

קולות שמעוררים בי געגוע

אלכס אנסקי בתוכנית שלו בגל"צ בשישי ב-18:00.
שיר של אריק איינשטיין ברדיו.
הסיפור שאינו נגמר ב-YES5.

משהו בקול, במבטא, באריכות המילים, בדעות, בריח של שישי אחה"צ, בנסיעה לקראת ארוחת שישי בערב, בערבול הדברים שמזכירים משהו, געגוע למשהו לא מוגדר שהיה לי פעם אבל מעולם לא היה שלי באמת. כי הוא מזכיר לי את סבא וסבא ולא דומה להם בכלל, כי הוא מזכיר לי דור שהולך ונעלם. דור שלא היה מושלם ואנחנו רק הולכים ומגלים עד כמה, אבל עשה כ"כ הרבה בשבילנו והיה כ"כ הרבה בשבילנו ותמיד יהיה יותר ותמיד יהיה חסר.
געגוע.

משהו בקול, בישראליות, בגאווה, בצניעות, בשירים, געגוע למישהו שמעולם לא היכרתי אבל איכשהו כן אהבתי, כי הוא מזכיר לי את הילדות, את התקופה שלפני שנולדתי, את הענקים של פעם, את הבדיחות הלא ראויות שמעולם לא אהבתי אבל גם את הבדיחות הכ"כ טובות מכבלים, את הצפיות המשותפות עם המשפחה, את הלופ האינסופי של מוזיקה לפני השינה.
געגוע.

משהו בנאיביות, בבובות הלא מתוחכמות שנראו כ"כ מופלאות, בפסקול שהפך טיפה חורק עם השנים, געגוע לתקופה שבה שיעור חופשי במרתף המעופש כלל סרט מרתק, מופלא ועצוב, לתקופה שהחלום והדימיון ניתנו עדיין להשפעה, שלעודד קריאה כלל סרט שלם, שכל הדאגות שלנו היו שהוידיאו לא יהרוס את הסרט ושאריזות הביצים שעל התקרה לא יפלו עלינו.
געגוע.

תוצאת תמונה עבור ‪memories quotes‬‏

 

אני רוצה זוגיות לא דייטים

אני חושבת שאתמול בטעות הגעתי לפריצת דרך בהבנה של מה אני רוצה.
דיברתי עם הפסיכולוגית החביבה עלי על הבחור לשעבר, על ההרגשה שלי כשהודעתי לו שזה לא זה, על ההרגשה שלי כששמעתי את ההפתעה בקול שלו כשהודעתי לו שזה לא זה.
אבל בעיקר על ההבנה שכל עניין הדייטים הוא פשוט מטלה בעייני, משהו שאני צריכה לעשות ומתה לסיים איתו כדי לחזור הביתה לספה או למיטה.
ואז היא אמרה לי: "אני דווקא חושבת שתהיה ממש טובה בזוגיות"
ואני: "כן, גם אני חושבת שאני אהיה טובה בזה!"
וככה הבנתי, אני לא רוצה לצאת לדייטים, זה משעמם אותי, מתיש אותי. אין לי פרפרים בבטן לפני דייט, אני רוצה למצוא את הדרך שבה כל הסיפור הזה יעבור מעליי ויחזור אליי כשנגיע כבר לשבת הזוגיות.
כי אני לא טובה בדייטים, אני לא אוהבת דייטים, אבל אולי אני אהיה טובה בזוגיות, נראה לי שאני אהיה טובה בזה…

תוצאת תמונה עבור ‪I dont like dating‬‏

 

Once I was 7 years old

המילים, הקול המחוספס, הלחן הקליט אך לא פופי מידי.
השיר הזה תפס אותי כבר מזמן, אבל השבוע בדרך לצפייה משותפה עם חברה טובה בבנות גילמור – ההמשך (מוצלח ביותר, דרך אגב 🙂 ), השיר התנגן ברדיו ובום – פלאשבק ל-2010!
המבט הזה של סבתא כשהיא הולכת בשביל אל "מתחת לבית", מיד כשהיא סיימה את ה-שיחה עם אבא. המבט הזה שלא ניתן לתאר במילים. מעין פחד, כאב, צער וניסיון לאסוף את עצמה כדי שסבא לא יראה.
בום, המבט הזה מופיע לי מול הפרצוף והדמעות מתחילות לרדת ללא שליטה.
געגוע לסבא, געגוע לסבתא (אפילו שהיא עדיין חיה ובועטת – טפו, טפו, טפו), ההבנה עד כמה היא הזדקנה ב-5.5 השנים האלו, געגוע לרגעים של ביחד, לרגעים של שימחה וצחוק לפני שהכל השתנה. לפני שסבא התחיל להיעלם, לפני שחיית המחמד של אבא נכנסה לחיינו, לפני שנשארתי רק עם 2 סבתות, לפני שהעולם השתנה…
בום!

 

בנות גילמור – הסוף?

סיימתי.

העונה החדשה מאחורי.

כ-8 שעות של דיבור מהיר, התלהבות בכל פעם שפרצוף מוכר מופיע וניסיון לקבוע האם הפרצוף שלו אכן מתאים לו או שהוא עבר שיפוץ לא מוצלח…
(רמז: יש כמה שיפוצים ממש לא מוצלחים….)

זה היה מתיש לפרקים, אבל כמי שראתה לא מזמן את הסידרה המקורית במלואה, גם שם היו נפילות…
זה היה מצחיק לפרקים, נוסטלגי עם קריצה לצופים ולאירועים עדכניים.
זה החזיק מים לרוב, וחימם לי את הלב לא מעט.
התחמקתי מכל כתבה וביקורת על העונה החדשה ואני ממש שמחה על כך! באתי נקייה, מרוגשת ומלאת ציפייה להנאה והפתעה וקיבלתי בדיוק את שציפיתי, אפילו יותר! (כי בינינו, בדרכ כל ההמשכים האלו מאכזבים…)

העונה נגמרה בצעקה אחת שלי: מה?!?
ולדעתי זו המחמאה הכי גדולה שהיא יכלה לקבל 😊

אני אתגעגע אליכן בנות גילמור, אתגעגע לדיבור המהיר, אתגעגע לסדרה שבה להיות חכם או יותר נכון חכמה זו גאווה, הסדרה שלימדה אותנו שלהיות חנונית זה מגניב (ואני ממש מצטערת שלא השכלתי למנף את חנוניותי יותר…).
אני אתגעגע למשלושים הרומנטיים שהפכו מזמן לריבועים, לחלומות שהסדרה אפשרה לי לחלום שיום אחד מישהו יראה בי קצת מעבר לחננה שאני.
אני אתגעגע לג'ס הבחור האולטמטיבי, שרק הלך והשתפר עם השנים וחבל שהוא לא זכה להפי-אנדינג שככ מגיע לו (סליחה על הספויילר, אבל מי יודע אולי באיחוד הבא יגשימו לי את החלום…), אתגעגע לחיוך השבור שלו ולשנינות האינסופית אבל אסתפק בו בסדרה החדשה שלו.
אני אתגעגע לרגעים ההזויים האלו של קירק (שממש הלך והשתבח עם השנים!), לסיטואציות הלא מובנות האלו שקורות בעיירה הקטנה ועושות לי חשק לקפוץ לבקר בעיירות האלו.

אני אתגבר על הפרצוף העשוי של לורוליי שרק הלך והחמיר מאז שנגמרה הסדרה 'הורים במשרה מלאה' (כבר שם ניתן היה לראות את האסון מתקרב), אתגבר על איך שמיס פאטי השתנתה ונראית ככ מפחיד בשיער חלק ואיזה 80 קילו פחות, אתגבר על ההזדקנות המפחידה של זאק ועד כמה התספורת של ליין הפכה אותה דומה לאמא שלה, אתגבר על ההופעות הקצרות מידי של ג'ס והארוכות מידי של לוגאן (שנכון שהוא הפך הרבה יותר נסבל הפעם, אבל אני עדיין לא סובלת אותו וגם כקארי ב'אישה הטובה' לא סבלתי…), אתגבר על העובדה שסוקי הגיעה לביקור קצר מידי והיה לה קול מוזר ממש, אתגבר על הגעגוע לריצ'רד כי הוא זכה לפרידה ככ מרגשת ואפילו אתגבר על העלילה המוזרה שכתבו לאמילי כי גם אותה היא הצליחה לשחק בכבוד!

תודה שחזרתם!
תודה שבידרתם!
תודה שעשיתם לי קצת חמים בלב ממש לפני שהשנה החדשה מתחילה…

לא מעט אנשים כתבו על העונה הזו ורק עכשיו הסכמתי לקרוא מה שהיה להם להגיד. עם הרוב הסכמתי, עם חלק פחות, אבל נראה לי שזה טור שמסכם לא רע את הדברים:

http://www.fashion-tails.com/?p=3242 

 

אה, ושנה אזרחית טובה לכולם!
מי יתן ו-2017 תביא עימה בשורות טובות, התחלות חדשות וחיוכים לרוב 🙂
תוצאת תמונה עבור ‪goodbye 2016 hello 2017 gif‬‏

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s