מחשבות איסלנדיות

ברחתי מהחיים שלי, רחוק ככל האפשר, למקום היחיד שבו הנוף והקור משכיחים ממני כל מחשבה מיותרת, למקום שעליו חלמתי 5 שנים (מאז ביקורי האחרון), למקום שלי.

בשבועיים וקצת שם ניסיתי לא לחשוב, להתעלם מהכל כאילו אני בת 20 ומשהו בלי דאגות בחיים כמו האנשים שסובבים אותי.
זה עבד, לפעמים.
לפעמים קצת פחות.

20161116_124254

הלגונה הקרחונית – Jökulsárlón

ברגעים שזה עבד וברגעים שלא, היה נהדר ויפה וקר ומרהיב ומאתגר וקשה ונעים וממכר ועם הרבה חוויות.
אז עד שאני אחזור לשם, ואל דאגה יש עדיין איזורים שמחכים לביקורי :-), החלטתי לחלוק איתכם חלק מהאנקדוטות, מחשבות, דיונים עם עצמי וסתם הגיגים שהעלאתי על הכתב בשבועיים וקצת שביליתי באי היפיפה הזה:

  • בריקאוויק יש גשר שנקרא The bridge between life and death בגלל שבצד אחד שלו נמצא בית חולים ובצד השני בית קברות…
  • באיסלנד לראש הממשלה ולנשיא אין שומרי ראש. אפשר להגיע לבית שלהם, לדפוק על הדלת ולדבר איתם!
    המשטרה שם לא חמושה (מלבד איזה 20 איש שהם סוג של ימ"מ) ואין להם צבא…
  • הפעם הראשונה שאתה רואה אותה ומתאהב לעולם לא תחזור.
    השנייה הזו שהלב שלך מחסיר פעימה היא חד פעמית.
    הדרך המיוחדת שבה אתה מגלה את כל נפלאותיה טרם נסללה.
    ואז מגיעה הפעם השניה, והיא לא דומה להתרגשות של הראשונה והדרך כבר סלולה.
    נשאר רק להעמיק ולגלות, להמציא את הדרך להפוך את ההתאהבות לאהבה במקום לאכזבה…
  • בקוריאה התינוק נולד בגיל שנה, כי הם מחשיבים את הזמן ברחם שבו התינוק היה חי.
  • בצרפתית עכבר הוא נקבה.
    אבל בכל השפות הוא יצור שלא אוהבים, במיוחד שהוא מופיע במטבח שלך וטעם מהאוכל שלך…
  • בכל מקום שלא תגיע אליו יהיה את הבחור/ה שיצעק הכי חזק ויעשה הכי מעט.
  • מסתבר שכשאין מי שייקח את המושכות, למרות הניסיון לשחרר ולהשתחרר, איכשהו אני לוקחת אותם…
  • מספרת הסיפורים / ג'ודי פיקו
    אחד הספרים החזקים שקראתי בשנים האחרונות, לא מעט דמעות שלי נשארו במקומות שונים בריקאוויק!
  • בית הקפה של נורה אפרון / ורד שובל
    מעבר לעלילה המעניינת, מה שיפה בספר הזה שלכל אורכו יש הצצה למה שקורה אחרי שהסיפור נגמר. ככה יש מענה לחלק מהשאלות שנשארות תמיד אחרי שמסיימים את הספר, אבל התשובות לא סגורות או צפויות מיד 🙂
  • בירה איסלנדית מהחבית – 1000 קרונות ~ 35 ש"ח…
  • ההפתעה הזו בכל פעם שעוברים ליד מפל באמצע העיירה.
    ההפתעה היותר גדולה כשעוברים ליד מפל זורם באמצע העיירה באמצע הלילה.
    לקח לי זמן להבין מה כ"כ מפתיע בזה, נראה לי שבאופן לא מודע ציפיתי שבלילה המפל ילך לישון או שמישהו יכבה אותו כמו מזרקה.
    מפגר, אבל נראה לי שזו הסיבה…
  • קוריאנית עם אנגלית קלוקלת מנסה להסביר לצרפתייה עם אנגלית קלוקלת על מערכת היחסית שלה עם החבר שלה – הייתם רוצים להיות זבוב על הקיר בזמן השיחה הזו…
  • מסקנות מאכילת קרפ:
    – זה כמו פנקייק רק דק
    – זה כמו פנקייק, מתוק מידי
    – זה כמו פנקייק, יילך טוב יותר עם קוטג'
  • אחרי ספר ממש מוצלח, הסיכוי לקרוא ספר טוב נוסף יורד.
    ההשוואה בין שני הספרים קשה וקל להתאכזב.
    אחרי שני ספרים מוצלחים, הסיכוי לקרוא ספר טוב נוסף יורד משמעותית.
    ההשוואה בין הספרים כמעט בלתי אפשרית והאכזבה כמעט בטוחה.
    אז מה עושים?
    מקריבים ספר שנראה בינוני לטובת הספר הרביעי שיבוא?
    מכריחים את עצמך לקרוא את השלישי למרות הכל?
    מוותרים על הקריאה למספר ימים עד שיחזור דיגדוג הקריאה?
    למישהו יש רעיון???
  • החדר מלא אנשים ישנים במיטות ארעיות, מכונסים בתוך שקי שינה, חולמים בשפות שונות.
    השמש מתחילה לעלות והשמיים הופכים משחור לאפור ואולי אפילו לכחול, והגוש השחור שממול לחלון מקבל צורה של הר חום, גבוה ומרשים.
    ובינתיים אין גשם.
    אולי גם רוח לא תנשב,
    ושוב נצא החוצה לנקש או לשתול,
    להתפעל מהנוף האיסלנדי היומיומי…
  • כמעט בכל לילה הירח זורח.
    כמעט בכל לילה בכל מקום בעולם הוא מופיע.
    בדר"כ הוא מרגש ילדים, כמו פלא שאף אחד לא חזה.
    ואז הוא הופיע אצלי בחלון האיסלנדי, הפיץ אור בחשכה ולצידו הר גבוה ומתחתיו ים.
    פלא למבוגרים!
  • עד כמה אני דור שלישי לשואה?
    היה קר אתמול, מאוד. אנחנו עובדים בחוץ ורועדים. כולם מתלוננים שקר, אפילו הצרפתיות שרגילות לקור שבצפון צרפת, אפילו הדרום קוריאנים שרגילה לחורף מושלג. כולם קופצים על שלוליות קפואות, מנסים לנפץ אותן עם אבנים או נעליים.
    כולם רועדים.
    גם אני.
    ואז מגיעה המחשבה – איך לעזאזל הם שרדו קור כזה ושלג בלי בגדים, בלי נעלים, בלי חימום, בלי אוכל???
    אני בטוח לא הייתי מצליחה…
  • עד כמה אני דור שלישי לשואה 2?
    הקוריאנית נוסעת אחרי איסלנד לאמסטרדם. יש לה יום אחד שם והיא סיפרה שהיא הולכת לבית אנה פרנק.
    התחלתי לתחקר אותה למה דווקא שם והאם היא קראה את הספר?
    מהאנגלית הקלוקלת הבנתי שהיא פשוט עשתה גוגל על אמסטרדם וזו התוצאה הראשונה שעלתה, קראה קצת על זה וזה נראה לה מעניין אז היא הזמינה כרטיסים למוזיאון.
    מרוב הלם (וקור) אפילו לא ידעתי איך להמשיך את השיחה…
  • הנושא מכל קרה – משקפי השמש שלי נשברו!
    וזה נושא כי השמש יצאה וסופסוף יכלתי להשתמש בהם ולא להסתנוור וגם להצטלם כמו בן-אדם (משום מה אני יוצאת ממש מוזר בלעדיהן), וזה נורא כי אני אף פעם לא מוצאת משקפי שמש שנראות טוב עליי.
    הנושא מכל קרה כבר אמרתי?!?
  • אולי לכתוב שוטת על הנורא מכל ולייחס אותו למשקפי שמש זה לא הדבר הכי פוליטיקלי קורקט מיד אחרי שני הגיגים על השואה.
    עד כמה אני דור שלישי לשואה 3?
  • בית החולים של כל איזור הפיורדים המזרחיים נמצא באיזור מבודד, בלי מנחת תקין, בלי דרכי גישה נורמליות בשלג.
    גאונות איסלנדיות.
    נ.ב. עכשיו חופרים מנהרה עוקפת למקום, היא תיפתח מתישהו בעוד שנה…

 

 

  • 11/11/2016 – סופה בחוץ, יום שלם חלף ואפילו את האף שלי לא הוצאתי מהבית…
    ופתאום שכתבתי את התאריך נזכרתי בו,
    מקווה שאתה מסתכל שם מלמעלה, רואה את כל האנשים שהתכנסו שם על הדשא לזיכרך, מחייך מעונג וגם מהבדיחות שחוזרות על עצמן ומגניב מבט קצר לכאן, צוחק עליי כי אני תקועה בבית לסופ"ש שלם במקום להנות מהנוף האיסלנדי.
    אל דאגה, ארים לכבודך כוס דיאט קולה הערב!
  • הבחורה מרחוב שרלוט / דני ואלאס
    לא קל להיות הספר השלישי אחרי שניים מוצלחים ביותר. לקח לי זמן להיכנס לקצב שלו, אבל בהחלט ספר מוצלח.
    הקטע המגניב בוא הוא שבירת המסך הרביעי, הגיבור מדבר איתנו הקוראים ומודע למה שהוא כותב כדי שאנחנו נקרא. זה הופך אותנו קצת יותר לחלק בסיפור.
    מעבר לזה, סיפור רומנטי משעשע לפרקים שאינו בנאלי לחלוטין 🙂
  • אנשים שאין לי סבלנות אליהם:
    אנשים טיפשים, אנשים לא החלטיים, אנשים שדואגים רק לתחת של עצמם, אנשים שנעלמים מיד כשצריך לעשות משהו, אנשים שלא מבינים מה זה אומר ביצוע משימות בתורות, אנשים שאף פעם לא יתנדבו למשהו, אנשים שהם רק רעש וצלצולים, אנשים שכל היום מתבכיינים.
  • 13/11/2016 – עוד מעט מחר, כולם כבר בחלום השלישי בערך ואני עמוק בתוך השק"ש. 2 פרקים של בנות גילמור כבר מאחורי, השרירים שלי שורפים מרוב מאמץ בסופ"ש הזה שעומד להסתיים בכל דקה ועוד מעט צריך לקום להכין א.בוקר וא.צהריים ולשתול כמה פרחים באדמה הקפואה.
    ואני מוכנה לישון, כ"כ עייפה ומחכה ליפול לאינסוף הנעים.
    אבל הוא לא בא.
    גם כאן, באמצע שום מקום, אני מבינה שבעצם אני לבד בחיים האלו.
    ברחתי עד לאיסלנד הרחוקה, הרחקתי את עצמי מכל המחשבות העמוקות והמיותרות במשך שבוע וחצי, אבל השעון המתקתק שמעופף מעליי מתחיל לתקתק חזק יותר ויותר…
    ולא בא לי לחזור,
    לא בא לי לחזור לחיים האמיתיים.
    זה לא שהכל מושלם כאן, בחיים שאני חולקת עם בני ה-20 באיסלנד הקרירה, אבל הנוף יפה, העבודה לא מחכה שאני אגלה מה השלב הבא בקריירה שלי והלבד שלי קצת טיפה מורגש וקצת טיפה מוזר.
    ולא בא לי לחזור,
    לא בא לי לחזור להצלחות ולכישלונות שלי.
    כי נמאס לי מהמירוץ הזה ולא ברור לי איך להפסיק לרוץ בו (תכלס, אני ממש שונאת לרוץ…) ואני לבד.
    אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה בגילי המופלג, לא יודעת איך החיים שלי התגלגלו לכדי מה שהם, הם לא דומים למה שחשבתי שהם יהיו.
    כ"כ הרבה שנים שאני חופרת הזה, כאן ובעוד מקומות, מנסה לשפר את עצמי, מנסה להבין, מנסה להתפתח ולהיפתח ובסופו של דבר כלום לא השתנה. יותר נכון, אני משתנה וכלום ולא משתנה – שזה אפילו יותר גרוע.
    אני לא יודעת למה אף אחד לא רוצה אותי.
    אני לא יודעת למה אף אחד אפילו לא מנסה.
    אני לא יודעת מה כ"כ נורא בי.
    אני לא יודעת איך אני אמורה לחיות עם המצב הזה.
    זה לא הוגן שאני צריכה לסבול חיים שלמים עם הידיעה הזו שאף אחד לא רוצה אותי, שאף אחד לא מעוניים בי.
    זה לא אפשרי באמת לחיות חיים שלמים עם האין הזה…
    אני לא יודעת למה.
    אני באמת שלא מצליחה להבין.
    אני לא.
    נמאס לי.
    ואני שוכבת כאן בתוך השק"ש, כולם ישנים, ההר הענק משקיף עליי דרך החלון, מואר קצת על ידי הירח, ואני לבד והדמעות זולגות מעצמן…
  • אולי זה הלילה הקודם, אולי אלו האנשים, אולי אלו המשימות שנתנו לנו, אולי זו אני, אבל אין לי סבלנות לאף אחד היום.
  • ואז לוקחים אותנו לאוויר הפתוח לשתול כמה פרחים ואני מתחילה קצת לנשום.
    אולי זה האוויר, אולי זה המרחק מהאנשים, אולי זה השקט, אולי זו אני…
  • באיסלנד חובה להתקלח לפני הכניסה לבריכה, בעירום מלא.
    זה מוזר ודי מביך, אבל רק בפעם הראשונה, אח"כ זה כבר דבר שבשגרה.
    כשחושבים על זה, מעבר לתירוץ ההיגייני שבדבר, יש בזה לא מעט תרומה לתפיסת גוף נכונה יותר של ילדות, נערות ונשים.
    לראות שנשים אמיתיות נראות כמו שהן נראות, בכל הגדלים והצורות והקפלים.
    וזה בסדר, לגמרי בסדר.
  • אתמול, ה-14/11/2016, הסתיימה כאן שביתת ימאים.
    אני לא יודעת כמה זמן היא נערכה אבל לפי הספינות שעוגנות כאן בנמל, זה נראה כמו משהו לא קצר. בכל מקרה, מסתבר שימאים הם האנשים העשירים באיסלנד. אפילו מלח יחסית זוטר יכול להרוויח כמיליון קרונות.
    ככה לפחות טוענת מנהלת העבודה שלנו…
  • אם אתם מטיילים באיסלנד ורואים כמה אבנים מעורמות אחת על השנייה, זה לא סימן של קבר או משהו כזה. זו היתה הדרך שלהם לסמן את השביל (כמו הסימון הצבעוני בישראל).
    אז אל תפילו את האבנים, שאנשים לא ילכו לאיבוד וגם כי הן מצטלמות כ"כ יפה אחת על השנייה ככה!
  • Karma is a bitch
    אם ניצנצת כל השבוע בעבודה ובשבוע השני הברזת במשך יומיים כי "את לא מרגישה טוב" אבל יצאת לרוץ כשכולם עבדו,
    אם דאגת תמיד רק לעצמך ומעולם לא התנדבת לשטוף כלים אחרי הארוחה או לפחות להוריד את הכלים שאת אוכלת מהם מהשולחן,
    אם יצאת לרוץ ביום החופשי שלנו והבטחת שתחזרי בזמן כדי שנצא לטיול אבל כרגיל איחרת בשעה וחצי,
    אם הפעלת את המוזיקה / סרטים / טלוויזיה / שיחות טלפון בקולי קולות כשכולם מנסים להתחשב ומרכיבים אוזניות,
    אז אל תתפלאי אם יום אחד תחזרי לבית ותמצאי את הדלת נעולה למרות שמעולם איש לא נעל אותה, וגם אין מפתח…
  • סופה מתקרבת אז אנחנו מסיימים את ההתנדבות יום מוקדם יותר.
    קשה לסכם את החוויה במשפט אחד (ולכן כל המשפטים שלפני 😉 ), אבל נראה לי שמגיע כאן איזה סיכום מספרי:
    – 5 אנשים (2 צרפתיות, 1 איטלקי, 1 דרום קוריאנית ו-1 ישראלית)
    – 10 ימים ו-9 לילות
    – 11 עכברים (מניחה שהם ימשיכו לבקר גם אחרי שנלך)
    – 2.05 ק"מ מהבית שנו למקלחות בבריכה הציבורית
    – מעל 20,000 צעדים ביום העמוס ביותר שלנו
    – 50 טוליפים נמצאים בשקית אחת ונשתלים בבור אחד (בשקית של טוליפים מהסוג היקר יותר יש רק 25 טוליפים)
    – 1 מופע אורות הזוהר הצפוני (ירוק, ורוד, מה שתרצו!)
    – 12 שעות נסיעה מריקאוויק לפיורדים המזרחיים
    – 6 ליטר דיאט קולה (לא הכל נשתנה על ידי!)
    – 3 בירות במחיר מופקע
    – 2 שכבות מכנסיים בכל זמן נתון, כי הרגליים הישראליות לא בנויות לשרוד את הקור האיסלנדי (אבל מסתבר שגם האירופאיות לא…)
    – 123 צעדים מתחתית הגבעה לכניסה לבית שלנו
    – 1 עונה של בנות גילמור בצפייה ישירה, פחות 5 פרקים שראיתי בבית (עונה ראשנה כהכנה לעונה החדשה שנטפליקס מביאים לנו בקרוב)
    – 2 פנקייקים קוריאנים אכל כל אחד מאיתנו וזה ממש ממש ממש טעים!
    – 66 קרפים צרפתיים שלקח לנו כמעט 3 ימים לסיים
    – 2 סלטים ישראלים הכנתי (חבל שלא היה חומוס)
    – 1 מוס שוקולד צרפתי ו-1 פאי תפוחים צרפתי לינה הכינה לנו לקינוח
    – 1 סלט פירות הכנתי לנו לקינוח
    – 1 דיכאון לילי תקף אותי
    – 1 Super Moon לא ראינו כי זה היה הלילה היחיד שהיה מעונן עד כדי כך (וחבל, כי רציתי להתאכזב כמו כולם מהתופעה!)
  • משמעות השם ארי באיסלנדית – נשר (הזכר)
  • השקיעה והזריחה באיסלנד מאוד מבלבלת.
    לקח לי קצת זמן להבין מה כ"כ מפריע לי בסיטואציה ובסוף הבנתי:
    – השמש זורחת ושוקעת לאותו הים (אוקיינוס). אולי זה רק בגלל שאני בישראל (כשחושבים על זה, מאוד סביר) אבל יש מין ציפייה שלא מתגשמת שהשמש תזרח בצד אחד של ההרים ותשקע בצד השני, ואחד מהצדדים צריך להיות ים! ממש צריך לדעת כאן כיוונים כדי להבין זריחה ושקיעה 😉
    – זה נראה כאילו לשמש אין כוח, היא לא סוחבת בעלייה…
    הרי גם אצלנו בחורף היום מתקצר, אבל לא עד כדי כך שממש רואים את השמש תמיד באופק ומעולם לא מעלייך!
    – אור יום זה דבר קר, גם פיזית וגם נפשית. זה כאילו שמישהו הדליק את מנורת הפלורסנט המשרדית – רק בחוץ…
  • ב-10 הימים שעברו מאז שנסענו להתנדבות, כל דרום איסלנד כוסתה במעטה לבן. מקומות שהיו רק לפני 10 ימים, מלאים בצבעי ירוק וחום עשירים, נראים היום שונה לחלוטין.
    זה מרהיב!
    מקומות מסויימים נראים כמו מדבר, רק במקום חול שממלא כל פינה ומתעופף ברוח על הכביש, מדובר על אבק שלג לבן.
    מדבר מושלג…
  • החלונות בבתים באיסלנד מאוד גדולים ומאפשרים לכל אחד לראות מה קורה בתוך הבית. בגלל זה הרבה מהאיסלנדים מקשטים את עדן החלון עם עציצים או חפצי נוי.
    רק היום נפל לי האסימון – זה כ"כ מוזר פשוט כי אין להם תריסים!
    אין לי מושג למה אין להם תריסים ולמה זה נראה להם נורמלי שכולם יכולים להציץ להם לתוך הבית, אבל ככה זה…
    בפעם הבאה שאני אהיה כאן באיסלנד, אני חייבת לזכור לצלם בכל מקום חלונות מקושטים יפים ומיוחדים. זה יכול להיות מוטיב ממש מוצלח!
    * לאחר כתיבת סעיף זה, הסתבר לי שאין תריסים כי: החלונות לא נפתחים ומתוך ניסיון להחדיר כמה שיותר אור לבית.
  • מסקנות מטיול ברחבי ריקאוויק בקור כלבים, רוח ושלג קל:
    – זה נכון שעם בגדים טובים לא קר, אבל מה לגבי האף?
    למה לא המציאו אביזר אופנתי לאף?
    לראש יש, לצוואר יש, לאוזניים יש, מה עם האף?!?!
    – שלג קל ברוח חזקה = אבק/חול בעיניים
    – רק המקומיים יכולים להיראות נורמלי (ואפילו אופנתיים) במזג אוויר הזה. כל היתר – תיירים…
  • להתראות מחר / אריק לינדסטרום
    ספר מס' 4 תם ונשלם.
    זה בקלות היה יכול להיות רומן נעורים 'מתחכם', כזה שיעשו עליו סרט שכל הטינאייג'ריות יתאהבו ב'סקוט' וכל הבחורות הקצת יותר מבוגרות יראו בעיניים לחות בבית בהחבא.
    אבל זה לא לגמרי זלג לשם.
    כלומר זה לא המריא לגובה מידי, ממוצע פלוס כזה.
    ספר טוב להעביר איתו את הזמן כשבחוץ הרוח לא מפסיקה לנשב וקר. ספר על עולם החושך והאור של הטינאייג'רים שמקבל טוויסט קטן של עיוורון…
  • כשמסתובבים בריקאוויק קל מאוד להתלהב מהצבעוניות של הבתים, החלונות המשעשעים, הכנסיה הענקית והחנויות המגניבות. אבל אם תשקיעו ותציצו על צידי הבתים, תגלו לעיתים יצירות יצירות אומנות מושקעות ביותר!
  • מהו אושר?
    אושר זה ללכת ברחוב ולהתחיל לחייך רק כי נזכרת במשהו משמח או משעשע.
  • כשמשלמים באיסלנד בכרטיס אשראי והמכונה מחכה לאישור, היא מציגה את המילה MOTTEK וזה נחמד ומשעשע ומחמם את הלב שמכונה כזו דואגת להחמיא לך 🙂
    ('Mottek' means 'received')
  • ריקאוויק שמחוץ לאיזור 'מרכז העיר' התיירותי, שונה לגמרי.
    סתם שתדעו.
  • גם אם יש לכם רק שעתיים להעביר בהסתובבות חסרת מטרה ברחבי העיר עד להגעת ההסעה לשדה התעופה, שימו את הטייץ או הגעטקס שלכם.
    הרגליים שלכם יודו לכם, מבטיחה!

 

תוף בודד / אריק איינשטיין

3 שנים עברו, מי היה מאמין…
3 שנים חלפו, איזה מוזר לשמוע את הקול הנפלא שלו ולדעת שהכל בעבר…
3 שנים, געגועים למישהו שלא הכרתי אבל מרגיש כ"כ קרוב…

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“מחשבות איסלנדיות

  1. פינגבק: מי אתה צריך להיות? | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s