לרוץ מהר

לפעמים זה קורה, הראש מסתובב, הגרון נחנק, הרגליים קורסות והלב נחמץ.
לפעמים יש הרגשה כזו באוויר, הרגשה של אין-שינוי, הרגשה של כלום ושום דבר.
לפעמים זה שם, קרוב כ"כ ורחוק מספיק.

השנים עוברות, הימים זוחלים.
רגעים עפים, זיכרונות נאספים.
קדימה ואחורה, אחורה וקדימה.
חידושים והמצאות, הצלחות וכישלונות.

אני כאן, בתנוחה המוכרת, הרגל למעלה בשביתה איטלקית לאות הזדהות עם שביתת ההסתדרות.
בטלויזיה סרט שראיתי פעם את סופו והגיע הזמן לראות את כולו.
בפייסבוק עולות תמונות של ים וחופש, שקר כלשהו על אנשים עם חיים יפים יותר. גם שלי נראים יפים יותר בתמונות בפייסבוק…

אני חושבת שהרמתי ידיים סופית.

אין לי כוח למשחק הזה.
אין לי כוח להפסיד בו שוב ושוב.
אין לי כוח להיות זו שיושבת בצד כשכל היתר רוקדים.

זה סרט על ריצה, אף פעם לא הבנתי למה לרוץ?
מה ההנאה מריצה?
מצד שני, אף פעם לא יכולתי לרוץ באמת…
היום אני באמת שלא יכולה לרוץ, אפילו הליכה פעם בשבוע גמרה לי את הקרסול.
אבל היום, כשגיבור הסרט רץ מהבעיות שלו, מוציא את המוגלה שבלב עם כל צעד וצעד – הלוואי שהייתי יכולה לרוץ.
לא יוסיין בולט או מו פארן, אבל לרוץ דרך כל המחשבות והרגשות, לנתץ את הקיר. רגל אחר רגל, נשימה ושאיפה, זיעה ואפיסת כוחות וניקיון בראש…

הלוואי והייתי יכולה לדבר כמו בתסריט, להגיד את שעל ליבי.
"ללבוש את הלב שלי על השרוול, כמו סוודר שמתאים למזג האוויר…" (באנגלית זה נשמע טוב יותר, מבטיחה)
הלוואי והייתי יכולה להרגיש כמו בתסריט, להרגיש עם כל הלב בלי לפחד.
הלוואי שלא הייתי מרימה ידיים סופית,
הלוואי שהייתי מוצאת את הכוח להילחם, לרצות יותר.
שביב של תקווה.
חיוך של עתיד.
התעניינות…
מישהו…
משהו…

לרוץ מהר / פרויקט 30

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s