טיפות מלוחות

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן שהתחמקתי מעצמי, נפתחו השערים וטיפות מלוחות החלו לזרום…

זה לא באמת מפתיע שחרא לי.
אם מישהו אי שם בעולם הוירטואלי קורא את הבלוג הזה, הוא לא יכול להתחמק מהאווירה העגמומית שמככבת בו.
אבל אני לא בטוחה שמי ש"קורא" את החיים שלי באמת, יכול לראות את כל החרא הזה מתחת למסיכות…

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן הרשיתי לעצמי להרגיש את החרא הזה, וטיפות מלוחות החלו לזרום…

זה לא באמת מפתיע שחרא לי.
אף פעם לא הייתי בנאדם שמח וחינני, אף פעם לא הייתי מהמחייכות והצוהלות (ויש לי תמונות ילדות להוכיח זאת!), אבל אני לא בטוחה שהחברים שלי באמת יודעים כמה אפל ועגמומי הבפנים שלי…

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן הודתי באמת המטרידה בקול רם, ואף אחד לא היה שם לשמוע ולראות את הטיפות המלוחות שהחלו לזרום…

זה לא באמת מפתיע שחרא לי.
לרוב אני מסרבת להיכנע לחרא כדי לא להודות שחלק מתכתיבי החברה השתרשו בי כ"כ חזק, אבל לפעמים כשאני נוהגת ועולה מחשבה סוררת על מעשה "ענבל פרלמוטר" אני מבינה שחרא תמיד צף…

כי החיים מרגישים לי כמו משחק מחשב מחורבן בלי תכלית.
כי לא ברור לי מה המטרה הסופית ומי המנצח.
כי החיים מרגישים לי כ"כ מיותרים וארוכים.
כי לא ברור לי מה המטרה הסופית ומי המנצח.
כי החיים מרגישים לי כמו עוד משימה שצריך לעבור, אבל בדרך לאן? מה מחכה לנו שם???

enough

בבוקר, אחרי שהדמעות התייבשו, השמש עלתה, המזגן שוב נדלק.
נותרתי עדיין עם סימני השאלה והשאלות ללא תשובה, אבל השחור נכנס לקופסת היום שלו, הוא הרי משתחרר בדר"כ רק כשהלילה יורד.
זה לא שהיום קליל ושמח, זה לא שאני עכשיו רוקדת ברחובות, זה יותר דומה לאפור, או אולי לשחור עם וילון לבן מעליו.
זה יותר דומה לתחושה שאחרי זריקת הרדמה מרופא שיניים, אני יודעת שהלחי שלי שם, אני יודעת שאני צובטת אותה אבל לא לגמרי מרגישה…

אתמול בלילה, אחרי הרבה זמן שהתחמקתי מעצמי, נפתחו השערים וטיפות מלוחות החלו לזרום…
אז על סיפור הדייט הכושל משבוע שעבר, החלטתי לוותר. כי קומדיית טעויות אפשר לראות בטלוויזיה, וידוי גדול – זה כבר יותר קשה
לכתוב,
לקרוא
ולהתמודד.

הנה ההומור שלי / אבטיפוס

"הנה באה מנוחה ליגע
הנה בא דיכאון לעמל
על כל פעם שאני יודע
באות שלוש שאני מתבלבל…"

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“טיפות מלוחות

  1. אני קורא את הבלוג שלך. אכן הדכדוך שורה בו. אבל היו כמה רשומות מחוייכות.

    החיים מורכבים. גם מדכדוך וגם משמחה. גם מצחוק וגם מדמע. זה סלט.

    וזה גם תלוי בנו.

    שאלה: היית בטיפול אצל קאוצר/פסיכולוג?

    • כן, החיים הם סלט ולפעמים יותר קל לכתוב על השחור מאשר על הרגעים הורודים הקטנים ששזורים במהלך היום…
      ולשאלתך, כן יש פסיכולוגית בתמונה. אבל מה שמעשית אותך ביום של הפסיכולוג זה לא בהכרח מה שמעסיק אותך ביום שבת 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s