סיפור בהמשכים

פסקול השנה הרביעית…

יצאתי מהמרחב המוגן שלי, מהבית, מהחדר עם הלפטופ והמוזיקה של סופ"ש ונסעתי לטיול בני דודים לביקור אצל המילואימניק הקרבי שלנו.
נסעתי, התבלבלתי (סימן 4), נסעתי שוב ובסוף הגעתי.
הדייט היה קצת מוזר, השיחה קצת חזרה על השיחה הטלפונית, אבל הצלחנו להתקדם עד שהגיעה השעה בה הוא הפך לסינדרלה ובאמצע המשפט "טוב, אז נזמין חשבון?" (תכלס, סידור נהדר לקבוע דייט ל-17:30 ולהגיד מראש שקבעת משהו ל-19:00…), פרידה מהירה והופ – שוב אני בבית…
דווקא ברגעים שכל מה שאני רוצה זה שקט ושלווה.
לפעמים ברגעי כנות אמיתית, מוכנה להודות כלפי עצמי שאני קצת אשמח לתשומת לב מיוחדת.
יש לכם 10 שנים להצטער!
ובינתיים אני בעיקר עושה את מה שחששתי ממנו – נהנית מהספה שמול הטלוויזיה ושוכחת מהעולם…
שתיקה, בריחה.
הדאון הזה נמשך כבר כמה זמן, אם מוסיפים לזה את הלחץ והעומס בעבודה ואת השבוע הקשה האחרון, כנראה שמגיעים להתייפחות באוטו בדרך לא.ערב משפחתית.
אני פשוט לא כ"כ מבינה את הנהירה של החלפת תמונת הפרופיל…
לאן הזמן רץ?
לפגוש את כל האנשים מפעם ולחייך לרגל המפגש,
לפגוש את הגירוד באצבעות שיגרום לי לעשות משהו. לצערי הגירוד עדיין לא מספיק חזק…
לסיים דיווח שעות כי יש גבול לכמה פעמים אני אדחה את זה ואנזוף באחרים על איחורים.
אחת כזו שמשפיעה על חיינו ועתידנו, עוד ישיבה רק שהפעם הרבה יותר מוטל על הכתפיים הצנומות שלי (מה אכפת לי להחמיא לעצמי 🙂 ).
ואז הגיע יום רביעי והבחור קצת נעלם, שלח SMS באמצע הלילה שהוא מצטער אבל בסוף לא יוכל להיפגש היום ונדבר מחר.
חמישי הגיע, הערב עמד להפוך ללילה ושניה לפני שהרמתי טלפון לברר מה קורה הוא התקשר.
נפגשנו בבית קפה נטוש משהו… היה קצת מוזר, אבל לאט לאט השיחה התחילה לזרום, מצאנו כמה נושאים משותפים, כמה נושאים לא קשורים וכמה שאלות פתוחות להמשך.
שיחקנו קצת חתול ועכבר אבל בסוף הצלחנו לקבוע פגישה שנייה…
הפגישה היתה קצת מוזרה, מקום לא כ"כ מוצלח לפגישה שנייה – לא מספיק פרטיות, יותר מידי רישמי, קצת מוזר. אבל בגדול היה נחמד.
בסוף החלטתי לחכות קצת עם המענה ולהמשיך למיין חומרים לגריסה (אה כן, אנחנו משפצים את המשרדים אז היו גם קצת עבודות רס"ר השבוע 😉 ).
לאחר דקה הגיעה ההודעה המבוהלת: "אופס, טעות…" ומשם במשך כמה דקות עוד הודעות התנצלות/מבוכה.
האמת, לגוף שלי תמיד היו עליות וירידות, או יותר נכון ירידות ומישורים, הבירכיים אף פעם לא היו בתפקוד מייטבי והריאות תמיד היו מאתגרות.
אבל איך כ"כ מהר אנחנו חוזרים למקום "הטבעי" שלנו.
מדהים, אבל כנראה שזה לא מספיק!
אחרי בערך שבועיים של התכתבות ו-1 וירוס בטן רצחני, התחלנו את השבוע בדייט.
זה קשה. לא כי העבודה השתלטה לי על החיים לאחרונה, לא כי אני עייפה, כי פשוט הביקורים אצלה הופכים מתישים יותר ויותר עם השנים.
אולי טיול כזה יספק לי את המסגרת המתאימה? אולי שם יהיה אפשר להכיר אנשים שבעניין טיולים? ואולי סתם יהיה נחמד…
הבעיה שלי היא ללכת לבד לדברים כאלו –
איך שהזמן עובר מהר אבל כאילו לא עובר בכלל…
כאילו שנות ה-90 לא עברו מהעולם!
כל שנה היא הישג שצריך לחגוג ובגדול!
אז החלטתי לעשות מעשה, לחפש שירים שלה שאני לא מכירה, אבל דרך המילים ורק אח"כ דרך הצלילים.
את האוצר שלמעלה מצאתי לצערי בלי הצלילים, אבל נראה לי שהמילים אומרות הכל.
נראה קרוב לסיום (הבלוג, לא המלחמה. למרות שגם היא לא עושה קולות חיוביים…)
אז הגיעה שבת, השבת הזו שלאחריה החיים חוזרים למסלולם, השבת הזו שלאחריה מתחילים לספור 120 ימי עבודה עד לחופש הבא, השבת הזו שבה צריך לסיים את כל הדברים שדחיתי לאחרי החגים ולפני אחרי החגים…
אבל מחשבות, שאלות ותהיות נמצאות כאן כל הזמן…
פתאום זה נגמר.
באופן לא צפוי, פתאום.
תכננתי לכתוב, לפתוח את הלב ולתת למילים לזרום.
אבל כשהגיע הזמן לסכם את השנה, החלטתי לתת לשנה לסכם את עצמה.
הפוסט הזה מורכב כולו ממשפטים שונים מהשנה שחלפה. קצת כמו המשחק הזה כששיחקנו בשיעורים משעממים כשהינו ילדים – מישהו כותב משפט, מקפל את הדף ומשאיר רק מילה אחת חשופה שאותה הבא בתור צריך להמשיך.
לפעמים זה יצא הגיוני, לפעמים זה יצא מצחיק, לפעמים הזוי מידי.
כנראה כמו החיים שלי…

אשליה של שקט 26/7/14

הזויים 24/8/14

הגברים בחיי 18/1/15

אנשים 23/11/14

בשבוע הבא 26/4/15

מחשבות 30/5/15

שתיקה 26/9/14

שחור 8/2/15

צבעי הקשת 28/5/15

היה נכון 17/5/15

34 3/5/15

אחת בלילה 15/2/15

אני לא מקולקלת! 9/5/15

הבילבול הזה 8/11/14

עוד מעט בוקר… 20/12/14

מלא 21/6/15

הזיקנה זה חרא… 22/3/15

תובנות מלוכסנות 19/4/15

הזויים 24/8/14

הגברים בחיי – חלק ב' 26/1/15

אם 1/3/15

זמן 26/10/14

זמנים 2/11/14

שנות ה-90 העליזות 31/1/15

מזל טוב סבתא 28/12/14

לא לסגור 4/1/15

יום הולדת 3… 2/8/14

סוף העונה 20/10/14

סליחה 3/10/14

יומני היקר 8/9/14

מה שהיא אמרה.. 11/7/15​

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s