בשבוע הבא

בשבוע הבא השינוי מתחיל.

זה שינוי גדול בתחום המקצועי, משהו שמתבשל זה זמן ואמור להיסגר בשבוע הבא בעוד אני מעופפת לעוד ביקור קצר ומיותר בניכר.

אבל חוץ מהשינוי הגדול הזה, עוד שינוי יקרה, שינוי שאני די שונאת ובכל זאת קורה בכל שנה בדיוק באותו יום – עוד שנה עוברת, הטלפון מצלצל עם שיחות שלא מחזיקות יותר מדקה של: "נו, אז איך את חוגגת?", הפייסבוק מצפצף עם כמה הודעות ממוחזרות ואחדות מקוריות.
ואני?
רק מחכה שהוא יעבור עם מינימום תשומת לב…
אבל לפעמים, ברגעי כנות אמיתית, מוכנה להודות כלפי עצמי שאני קצת אשמח לתשומת לב מיוחדת.

יש לי חברים, כאלו שאוהבים אותי, שרוצים שיהיה לי טוב.
כאלו שאם אני אארגן לי איזו מסיבת יום הולדת יגיעו בשמחה!
יש לי משפחה, כזאת שאוהבת אותי, שרוצה שיהיה לי טוב.
כזאת שתחגוג לי מסביב לשולחן באיזו מסעדה טובה או אצל ההורים בבית עם העוגה האהובה עלי.
יש לי בחיים אנשים שרוצים בטובתי ובשמחתי.
זו אני שאיכשהו לא רוצה…

sadbday

אני לא רוצה לחגוג לעצמי כי אני לא אוהבת להיות שם באמצע.
אני לא אוהבת להיות שם באמצע כי זה מביך אותי.
זה מביך אותי כי כזו אני – ביישנית.
זה מביך אותי כי אם לומר את האמת, אני לא מספיק מרוצה…

אני יכולה עד מחר לשכנע את עצמי שבניתי לעצמי חיים טובים ומוצלחים.
יש לי עבודה טובה שאני מתקדמת בה במהירות ומצליחה בה ביותר.
יש לי חברים מסביבי.
יש לי תחביבים.
יש לי את עצמי.
אבל לפעמים זה לא מספיק.
לפעמים אני יושבת בבית, מול הטלוויזיה, מול המחשב, מול המחשבות השחורות שלי והתהום השחורה נפתחת ומושכת אותי לתוכה כמו חור שחור.
אני סוגרת את עצמי מהעולם עם תירוצים קלושים ואח"כ מתפלאת למה הטלפון כ"כ שקט.
אני נותנת לדמעות לזלוג מתוך העיניים רק לעיתים רחוקות, כשאף אחד לא רואה, אבל הן מצליחות למלא את הלב שלי לעיתים יותר קרובות, את האיזור הזה בלב שאף אחד לא באמת רואה.
אני מייחלת לשינויים אבל נמנעת מהם כמו מאש כי הלא נודע גדול מידי בשבילי.
אני מקווה שהשנה תהא יפה ושונה, אבל יודעת מראש שכמו כל שנה היא תסתיים בעוד פוסט שחרחר.

אני מקווה להיות מופתעת השנה.
אני מקווה להיות מופתעת השבוע.
אני מקווה לשינויים ומייחלת שלא לפחד מהלא נודע.
אני מקווה לפוסט סיכום שנת הולדת משמח יותר, ואולי אפילו לסגירתו של הבלוג הזה ופתיחת בלוג חדש בנושא זוגי יותר…

יאללה, עוד שבוע לסיום ה-33…

Book Of FearsThe Water Let's You In

קשר דם – מומלץ לאוהבי הסדרות המתפלפלות והאפרוריות.
שיר הפתיחה שלה כ"כ מתאים למצב רוח שלי…

מודעות פרסומת

5 תגובות ל-“בשבוע הבא

  1. את עוד ילדה.

    34 זה כלום. ומזל טוב בכל מקרה. 🙂

  2. פינגבק: 34 | +shloshim30

  3. פינגבק: סיפור בהמשכים | +shloshim30

  4. פינגבק: מחר | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s