תובנות מלוכסנות

12 יום,
1.5 ימים באוויר,
9 שעות ברכבת,
אינסוף שעות באוטובוס,
פגודות, אגמים, עצים, בניינים גבוהים,
30 אנשים,
2 מדריכים,
מיליארד סינים…

זה לא היה קל, הרבה נשימות עמוקות בניסיון להכיל את כל האנשים מסביב.
הסתכלות החוצה אבל גם פנימה.
הרבה תובנות מתגלות במהלך 12 יום עם 30 אנשים זרים במדינה זרה.
הרבה תובנות מתגלות על האנשים האחרים,
אבל לא פחות תובנות עצמיות…

alone

מדהים עד כמה מהר אנחנו חוזרים ל"תפקיד" שלנו בתיכון, מדהים לגלות עד כמה השתנינו וגדלנו אבל איך כ"כ מהר אנחנו חוזרים למקום "הטבעי" שלנו.

מדהים לגלות עד כמה מהר נוצרות קליקות ועד כמה קשה לחדור אליהן ברגע שהן התגבשו, מדהים לגלות עד כמה סטראוטיפיות הקליקות האלו…

מדהים לגלות עד כמה מהר אני חוזרת לעצמי, לאותן דרכים, לאותן התנהגויות, לאותן חומות.

אחרי שבוע בערך, מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים.
אני לא חושבת שמישהו שם לב.
רק אני, עצמי והרחמים העצמיים…
כי הייתי בין 30 איש, אבל לגמרי לבד.
כי ישבתי לבד בספסל באוטובוס מלא בספסלים זוגיים מלאים והתעלמתי מכל אלו שהיו חצי מלאים (כמו שלי).
כי הרגשתי שאני הולכת אחורה במקום קדימה.
כי באתי לרכוש חברים, אבל הרגשתי שזה לא מספיק.
כי שוב היה לי הרבה יותר קל להסתכל מבעד לחלון כשהמוזיקה מתנגנת באוזניות, הרבה יותר קל מאשר לנסות לפתוח בשיחה עם חבורת האנשים שמסביבי…
כי לאורך כל הטיול ליווה אותי פסקול חיי ללא הפסקה:

"איך זה מרגיש,
להיות תמיד בצד
אף פעם לא באמצע
אף פעם לא קרוב מספיק
לא לקחת חלק."
(איך זה מרגיש / כנסיית השכל)

"איזו מן ילדה את היית בבית הספר
לא כמו כולם רחוקה מכל היתר
איזו מן ילדה את היית ולא ידענו
לא תמיד היית לא קלה לא משלנו

מסתכלת מלמעלה, תמיד בצד, תמיד מרחוק
מתגלגלת עד למטה, תמיד לבד בקצה הרחוב."
(איזו מן ילדה / יהודית רביץ)

היו המון רגעים שמחים.
היו המון צחוקים.
נוצרו חברויות שרק הזמן יוכיח עד כמה חזקות הן, אבל באותם שבועיים הן היו עמוקות וחזקות.
נשארו הרבה זיכרונות, הרבה חוויות, הרבה סיפורים.
היו מחלוקות, היו קשיים, היו אנשים מעצבנים,
אבל למרות הכל – היה שווה!
למרות הכל, החיוב וגם השלילה שבחוויה, לא מצטערת לשנייה…

מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“תובנות מלוכסנות

  1. מה שנקרא: אתה יכול לברוח לקצה העולם, אבל לא יכול לברוח מעצמך….

    העיקר שחזרת בשלום.

    חג עצמאות שמח

  2. פינגבק: סיפור בהמשכים | +shloshim30

  3. פינגבק: רק קפצתי להגיד תודה | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s