אם

אם סבא היה בחיים, הוא היה מאוד נהנה מהאזכרה שלו ביום שישי…

הוא היה יושב עם צלחת עמוסה באוכל, שותק כרגיל אבל מחייך מתחת לשפם באושר כשהילדים שלו, הנכדים שלו והנינים שלו מדברים, צוחקים, מתווכחים ורצים.
בעצם, בנושא ה"רצים" בטוח שהיה לו מה להגיד – "לא לרוץ!"

אם סבא היה בחיים, הוא היה מתמוגג מאושר מ-3 הנינים ו-2 הנינות שלו (שרק אחת מהן הוא זכה לפגוש). הוא היה מתקשה לזכור את השמות שלהם, אפילו קצת מעוות אותם במלעיל ומלרע, אבל סופג כל רגע וכל חיוך.

אם סבא היה בחיים, הוא היה מסתכל בעין חצי עקומה על הליפה שבן דוד שלי מגדל כמו כל תיכוניסט. הוא היה זורק איזו עקיצה קטנה מלווה בחיוך שהיה מתרחב באושר כאשר שלב הליפה היה מגיע לקיצו…

אם סבא היה בחיים, הוא היה יושב בכל ערב על המרפסת עם גופיית סבא ומבט מצפה, כאילו אין דבר יותר צפוי מאשר שאחד הנכדים יגיע לביקור לא מתוכנן.

כנס טמבור

אם סבא היה בחיים, הוא היה נוזף בי עם אצבע מאשימה כי לא הגעתי לבקר מספיק, אצבע מאשימה שהופכת לחיוך גדול.
אולי גם עכשיו הוא קצת כועס עליי כי אני לא מגיעה מספיק לסבתא.
היא גרה 5 דק' נסיעה ממני, 5 דק' שלפחות פעם בשבוע אפשר למצוא להן את הזמן, אבל זה קשה. לא כי העבודה השתלטה לי על החיים לאחרונה, לא כי אני עייפה, כי פשוט הביקורים אצלה הופכים מתישים יותר ויותר עם השנים.
אולי אם סבא היה בחיים, זה היה יותר קל…

אם סבא היה בחיים, הייתי מצטרפת אליו בחדר לצפייה בתוכנית טלוויזיה / חדשות / משחק כדורגל, מתחממים לאור התנור עד כדי אידוי והפיכה לאדומי העור. צופים בשתיקה נחמדה ומעבירים איזה חצי שעה בשקט.

אם סבא היה בחיים, הוא בטח היה נהנה מכולנו אבל סובל כ"כ.
אז אני מתגעגעת, מצטערת מאוד שהוא לא זוכה לנחת שכ"כ מגיע לו, אבל שמחה שהוא כבר לא סובל.
שמחה שהביקורים האלו בבתי חולים כבר לא מנת חלקו ב-5 השנים האחרונות, שמחה שהוא כבר לא המטופל של סבתא, שמחה שהוא כבר לא צריך לשתוק את הסבל.
ואני מתגעגעת לשפם, לחיוך, לשתיקה, לצעקה המפתיעה, למבט הזומם על הקינוח האסור, למבט הממזרי שמזמין אותי לראות מה הוא קנה "במיוחד בשבילי" בסופר, לגופיית סבא, לחליפה החגיגית שיצאה מהארון באירועים חגיגיים, לתנור ספירלה, לסדין החשמלי (למרות שהוא כבר נשרף ושרף את המיטה), להפתעות שהוא תמיד הביא מהסיבובים שלו בעיר, לאצבע הנוזפת.
מתגעגעת…

געגועים / חוה אלברשטיין

"אני לא בוכה
אני רק מתגעגעת…"
האמת, לפעמים אני גם בוכה…

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“אם

  1. פינגבק: סיפור בהמשכים | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s