זמנים

"זמן (בלשנות)
בבלשנות, זמן הוא אחד ממאפייני הפועל, המשקף את הזמן שבו מתבצעת הפעולה.
במסגרת הנטייה לפי זמן קיימים בדרך כלל שלושה זמנים בסיסיים – עבר, הווה ועתיד. בשפות רבות קיימים זמנים נוספים, המשקפים אבחנות דקות יותר, לדוגמה ישנה הבחנה בין פועל המתייחס לפעולה שכבר הסתיימה לבין פועל המתייחס לפעולה שהחלה בעבר ועודנה נמשכת. לכן, הקביעה כמה זמנים יש בשפה אינה תמיד חד-משמעית. ישנן גם שפות שבהן צורת הפועל קבועה תמיד, ומועד הפעולה מצוין במילה אחרת." (ויקיפדיה)

יש לזמן נטייה לעבור, פתאום 3 שנים עברו.

וזה תמיד מפתיע איך שהזמן עובר מהר אבל כאילו לא עובר בכלל…

כאילו רק אתמול אמא שלחה אותי להעיר אותו לקראת ארוחת ראש השנה והייתי בשוק מעד כמה שהוא נראה שונה.
כאילו רק שלשום חגגנו כולנו יומולדת בסדנת שוקולד והוא היה כ"כ מאושר.
כאילו רק עכשיו היינו בטיול הזה ברמת הגולן עם כל המשפוחה ויום לפני בטיול למערת קשת.
כאילו רק לפני שבוע הוא ירד אליי לרחבת המסדרים עם החיוך הגאה הזה מרוח לו על הפנים.
כאילו ממש לא מזמן הוא לקח אותי לים, שחה רחוק בין הגלים ועודד אותי לא לפחד.
כאילו הזמן לא עבר, רק שהוא רץ ורק סבא לא…

הלוואי והוא היה יכול להיות איתנו ביום שישי, להתרווח בכורסא שלו כשכל הילדים, הנכדים והנין מקשקשים מסביב, לחייך בגאווה ולהגניב עוד מבט לסבתא.
הלוואי והייתי יכולה לנהל רק עוד שיחה אחת, לראות עוד חיוך אחד שמעלים את העיניים ולקבל עוד חיבוק אחד.
הלוואי…

020 1998 by mirpaa - מיכל בויב

זה מעבר חד, מעבר חד מיום שישי לשבת,
מהמשפחתיות השמחה ודמעות הגעגוע של הדרך הביתה להתחלה החדשה, האפשרויות, והקבוצה הלא מוכרת.

השעון צילצל מוקדם בבוקר, כ"כ מוקדם שכמעט התעלמתי ממנו כחלום גרוע.
חשש וציפייה מתוחה ליוו את ההתארגנות והנסיעה לנקודת המפגש.
הוא ניגש ושאל אם גם אני לטיול וכהרגלי עניתי "כן" וחסמתי את המשך השיחה. אני לא יודעת למה אני עושה את השטות הזו, לא יודעת איך לתקן את התשובה אחרי שהיא יוצאת לי מהפה…
אחריו היא הגיעה, גם היא שאלה את אותה שאלה, כנראה שהתשובה כבר התגלגלה לי יותר טוב על הלשון.
הדרך הזו מתחילת האוטובוס ועד שמוצאים מקום, מרגישה כ"כ ארוכה עם כל העיניים הבוחנות האלו.

בגלל הגשם הטיול הפך לסיור, טיול תיירים.
זה לא הטעם שלי, זו סיטואציה כ"כ לא נוחה לי.

50 איש באוטובוס אחד, נוסעים בין הטיפות, מקווים שלצד ריח הגשם יתגנב גם ריח של התחלה חדשה.
חלקם בקבוצה מוכרת, חלקם לבד.
חלקם עומדים בצד ומתבוננים, חלקם קופצים ישר למים העמוקים.
חלקם חגים מסביב כמו ציידים מנוסים וחלקם לא מכירים את חוקי המשחק.
חלקם נסבלים וחלקם לא.

50 איש באוטובוס אחד ועדיין הצלחתי להרגיש בחלק גדול מהזמן לבד.
בגלל הגשם שהפך את הטיול לסיור, טיול תיירים.
כי זה לא הטעם שלי, זו סיטואציה כ"כ לא נוחה לי.

אבל היו גם צדדים חיוביים…
המון ירוק בעיניים ואוויר גלילי צלול.
שיחה נחמדה עם שותפי לספסל.
הצייד הלהוט שניסה את מזלו (לא רק איתי, אבל זה עדיין מחמיא 😉 )
המשפט: "את יודעת את מי את מזכירה? את נועה תישבי. משהו בסקסאפיל" (לפעמים המשפטים הכי לא קשורים והכי מפגרים הופכים כ"כ משעשים…)

זה לא היה טיול להתגאות בו, לא הצלחתי לצאת לגמרי מהשיטה הרגילה שלי, לא באמת נהנתי מהטיול תיירים הזה (שונאת את המשפט: "אז מה קנית?" לא קניתי כלום! זה אמור להיות טיול לא מסע רכישת מזכרות במסווה של מוצרי בריאות!), אבל נראה לי שאני אתן לזה עוד צ'אנס בעתיד…

אין שום סיכוי שאני יוצא מהמיטה היום / יונתן גלילה

שמעתי את השיר הזה ברדיו השבוע והוא פשוט גאוני!
המוזיקה, המילים, הקצב, הניגוד – גאוני!

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“זמנים

  1. פינגבק: סיפור בהמשכים | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s