תקופת מנהרות

באוויר, בים וביבשה.
בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט.
בבוקר, בצהריים ובלילה.
בעבודה, בבית ובשינה…

אז החיים ממשיכים כרגיל, מידי פעם צבע אדום במקומות רחוקים, פעמיים-שלוש ביום אזעקה שולחת אותי לחדר מוגן או להתחבא מאחורי האוטו באמצע איילון.
החיים ממשיכים כרגיל רק עם דאגה מתמשכת בלב, לאילו בדרום, לאילו עם הטלפון שלא זמין כבר כמה ימים, לאילו שחיים כאן, לכולנו.
כי החיים ממשיכים כרגיל וזה הזוי ביותר…

אתמול, שישי אחה"צ, זמן תנומה ומנוחה לפני ארוחת ערב משפחתית, כשהאשליה של שקט מקיפה אותנו – אזעקה.
שוב להתלבש, להזדרז לכיוון הממ"ד, להעביר את הזמן בדיבורים ועידכוני ואטסאפ, לספור בומים, לחכות דקה וחצי ולהעמיד פנים שעברו כבר 10 ואפשר לצאת.
לבדוק ב-YNET שהכל בסדר, לוודא שוב בכל ערוצי הטלוויזיה, לקלל בוואטסאפ את החצופים שהחליטו להפריע באמצע השבת ולחזור לספר כאילו החיים שלנו נורמליים.
ואז:

"לא יודע לומר מה הולך לקרות 
אם זה ריח של סוף, או רק תקופת מנהרות 
מקווה שהשנה נזכר במנגינה…"
(יהלי סובול)

my_light_at_the_end_of_the_tunnel_wallpaper_jxhy

אני די בטוחה שלא לזה התכוון יהלי סובול שהוא כתב את השיר.
אני די בטוחה שהוא לא חזה את המיני-מלחמה הזו.
אני ממש בטוחה שהוא לא תכנן שהשורה הזו תתנגן אצלי בטלפון 5 דקות אחרי עוד אזעקה.
אבל הי, ההפתעות האלו הן אלו שעושות את החיים שלנו מעניינים יותר…

שיהיה שבוע שקט.

מנגינה / מוניקה סקס

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s