7 בום

לא המצאתי את המשחק הזה.
לא המצאתי את המציאות הזו.
אבל איכשהו, נראה לי שהם משתלבים ביחד…

  1. עוד משחק אחד נשאר לנו עד לסיום תקופת הכדורגל (כן, אני יודעת שיש הולנד-ברזיל הערב, אבל מישהו ברצינות הולך להסתכל על זה?!?).
    עוד משחק אחד ולאחריו אנחנו חוזרים לשגרה (מחזיקה אצבעות) של זיפזופ חסר תכלית בטלוויזיה, חיפוש דירה ואולי אפילו איזה דייט אחד לרפואה…
    עוד משחק אחד נשאר לנו, אז בבקשה תנו לנו לראות אותו מחר בשקט עם כל המשפחה…
  2. שני סבים היו לי, שני סבים שלפעמים בזיכרונות ובחלומות איכשהו מתמזגים לסבא אחד חדש.
    לפעמים הם מופיעים מולי ברחוב או ברכב לידי, לפעמים בטלוויזיה, לפעמים בעמוד 78 בספר חדש, לפעמים כשאני אוכלת אבטיח או מוזגת מרק, לפעמים בדרך לעבודה כשאני חולפת ליד בית הקברות, לפעמים שאני נכנסת לבקר את סבתא ולפעמים סתם ככה הם מגיעים אליי.
    שני סבים היו לי ומיליון זיכרונות מהם.
    לפעמים זה זיכרון מתוק, בעצם תמיד זה זיכרון מתוק פשוט לפעמים מתלוות אל החיוך דמעות געגוע שקצת מטשטשות את החיוך…
  3. שלוש פעמים רצתי לחדר המוגן עד כה.
    פעם אחת יצאתי מהסופר והאזעקה תפסה אותנו בהפתעה. לקח כמה שניות עד שהבנו שזה זה ונכנסנו חזרה, כל מיני אנשים זרים שההפתעה הפכה אותנו לשותפים לרגע.
    פעם שניה היתה באותו היום, אבל כבר הייתי בבית. מיהרנו לממ"ד רק כדי לגלות ששותפה שלי עצלנית ולא החליפה את המנורה בחדר עבודה שלה כבר חודש.
    הפעם השלישית היתה בהשכמה שהחמאס דאג לעשות לנו בשישי בבוקר. אין מה להגיד, הם לא מאפשרים SNOOZZZZZZZZZZZZE….
    בין לבין, שמעתי לא מעט הדי פיצוצים מדרום ומצפון, צפיתי ביותר מידי שעות של פרשנות על לא כלום וריפרשתי את עמודי החדשות בכל 30 שניות…
    זה לא הרבה, יחסית, אבל זה ממש יותר מידי!
  4. ארבע פעמים התעוררתי הלילה.
    ארבע פעמים בדקתי באמצע הלילה האם משהו קרה ב-YNET.
    ארבע פעמים שביניהן השינה היתה די זוועה.
  5. חמישה (וחצי) ימים עברו מאז קניתי את הספר "ואז בדיוק התאהבתי בך" של שרי גל. ואחרי שני לילות (וחצי) הוא נגמר…
    זה לא סיפור מתח, גם לא רומן בלשי מרתק. זה לא בדיוק רומן רומנטי טיפוסי וגם לא ספר עמוק מידי שנשאר איתך לאחר שהוא נגמר.
    זה פשוט ספר חביב על מצב מוכר מידי (לפחות ההתחלה שלו) עם סוף לא מאוד מפתיע אבל דרך נחמדה אליו.
    על העטיפה האחורית כתבו: "ספר מלבב, שנון ומשעשע. מלא סקס, יין וסלסלות פיקניק, על מה שכולם רוצים: אהבה, אהבה, אהבה."
    זה לא מדוייק, אבל מספיק קרוב 🙂
    כי לפעמים צריך איזה ספר מלבב שכזה…
  6. שש פעמים התחלתי לכתוב את החלק הזה, 5 פעמים מחקתי כי זה היה יותר מידי מפגר, עילג או סתם משעמם. עוד פעמיים וחצי כתבתי את מספר שש בראש, אבל זה אפילו לא זכה לצאת מבין אצבעותיי למקלדת…
    בסוף נשארתי עם מספר שש, לא לגמרי שלם, לא לגמרי מוצלח, לא לגמרי אמיתי, אבל זהו מספר שש שלי…
    הוא מתחלק ב-2 וגם ב-3. הוא זוגי ועגלגל, אין לו יותר מידי משמעויות מיסטיות (אלא אם מצרפים עוד שש לפניו ואחריו) אבל אם בויקיפדיה הצליחו למלא ערך שלם עליו, אז למה שאני לא אקדיש לו סעיף שלם בפוסט שלי 😉
  7. ב-29/7 פירסמתי את הפוסט הראשון של הבלוג. זה היה ב-2011, מה שאומר שיומולדת 3 של של הבלוג מתקרב בצעדי ענק.
    הצדדים הטובים – הצלחתי להתמיד (לרוב) במשימה שהצבתי בפניי וכתבתי כאן פעם בשבוע. אפילו חשפתי את הצדדים הכמוסים ביותר שלי בחלק ניכר מהפוסטים, לעיתים הכתיבה אפילו הצילה אותי מעצמי.
    הצדדים הפחות טובים – 3 שנים?!?! מי חשב שאחרי כ"כ הרבה זמן אני אהיה עדיין כאן, בפיג'מה, מול מסך המחשב, המאוורר מסתובב ברעש חרישי והמיטה שלי עדיין פנויה לשינה באלכסון, הלב שלי עדיין כ"כ ריק שאפשר לשמוע את השיחים היבשים המתגלגלים ברוח השרבית והתוכן של הפוסטים כ"כ חד-גוני.

בום…

אף אחד / רז שמואלי

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s