חיוך קטן

זה מוזר, פתאום באמצע החיים, באמצע תקופה מטורפת בעבודה, כלום לא השתנה אבל מין תחושת אופטימיות השתלטה עליי, מעין שמחה לא ברורה, חיוך קטן שמלווה אותי במהלך היום גם כשאף אחד לא רואה…

זה לא אושר מתפרץ (חס וחלילה 😉 ), זה לא שמשהו מהותי השתנה, פשוט החיוך הדבילי הזה בלב.

זה לא שאני מתלוננת, זה די נחמד.

זה לא שהשתנתי, זה פשוט קצת שונה.

הפסיכולוגית שלי שאלה אותי אם יש לי מושג למה? אם נראה לי שזה קשור לעובדה שיום השואה, יום הזיכרון ויום ההולדת שלי חלפו – לא יודעת, אולי…
אח"כ הועלתה התאוריה שזה קשור בעובדה שבזמן האחרון אני יותר יצירתית, אולי זה נותן לי קצת יותר חיוכים קטנים בלב – אולי…
ולבסוף המחשבה שאולי מרתון Hart of Dixie הצליח לשחרר אצלי משהו – אולי…

ואולי בכלל זה לא חשוב למה, אולי אני פשוט צריכה להמשיך לזרום עם זה כל עוד אפשר. פשוט לתת לחיוך הזה להבהב שם בפנים ולזרום עם הדברים שהוא מאפשר לי לעשות. להמשיך להיכנס לאתר ההיכרויות הזה, לענות להודעות ואולי אפילו לצאת לאיזה דייט…

אולי…

Vasoline / Stone Temple Pilots

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“חיוך קטן

  1. פינגבק: יש אירועים בחיים שמחייבים תגובה קיטשית… | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s