נד-נד

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בראש שלי איזה 3-4 פעמים, בכל פעם זה היה על נושא אחר, בכל פעם זה היה עם מצב רוח אחר, בכל פעם הייתי בטוחה שעוד שנייה אני מגיעה הביתה ומתיישבת לכתוב וזה לא קרה…
עכשיו, כשיום ראשון התחיל רישמית והסופ"ש בשעותיו האחרונות הגיע הזמן להחליט, להתחייב לנושא אחד ולתת למחשבות להפוך למילים ברורות.

האמת היא שאני בתקופה לא טובה.

אני לא יודעת איך לתרגם את ההרגשה למילים, אולי הכי קרוב לזה זו נדנדה.
מין משהו לא נשלט שכזה שפשוט משתלט עליי.
רגע אחד אני בסדר, אפילו שמחה כי הינה דברים מתחילים להסתדר ואפילו הצלחתי להביא לקוח גדול וחדש לגמרי לבד ואז שוב הדמעות סותמות לי את הגרון בלי שום אזהרה.
רגע אחד אני נהנית מהשקט שלי עם הסדרות האהובות עליי בשישי בצהריים ופתאום הבאסה מציצה ומציפה.
יותר מידי פעמים אני מוצאת את עצמי עם לחלוחית בעיניים ואפילו דמעות לא ברורות.
יותר מידי פעמים אני מוצאת את עצמי מהצד השני של השעה 3:00 בבוקר.
יותר מידי פעמים אני מוצאת את עצמי מתפרצת על אנשים בלי פרופורציה…

5939692285_149198de98_b2

אני רוצה ללכת קדימה אבל משקולת גדולה ולא נראית לעין קשורה לי לרגל ומושכת אותי אחורה.
בצעד אמיץ אני מחליטה לעדכן את הפרופיל שלי ולתת הזדמנויות לגברים שפונים ושנייה אח"כ אני סוגרת את האתר ומתרחקת ממנו לשבועיים.
אני מחליטה להישאר בעבודה ואז משנה את דעתי ומחליטה לקחת ברצינות את נושא חיפוש העבודה ואז משנה את דעתי שוב ושוב ושוב…
החלטתי שהגיע הזמן להשקיע בעצמי, לחפש עוד משהו לעשות חוץ מלעבוד. אולי אם יהיה לי עוד משהו לצפות אליו, אני לא אצפה מהעבודה להיות מקור הסיפוק של חיי. אבל אין לי רעיון.
חיפשתי קורס, חוג, פעילות, קבוצה, אבל לא מצאתי משהו שבאמת מרגיש מתאים.
מצד אחד אני רוצה משהו עם אנשים אבל מצד שני אין לי כוח לצאת מהבית וכל מה שבא לי זה לחזור מהעבודה ולהתעלף לי בבית…
אני רוצה שקט, אבל הרעש שבתוך הראש שלי לא נותן לי מנוח…

ברי סחרוף / רעש לבן

 

קראתי שוב את מה שכתבתי.
אני בדר"כ קוראת שוב כדי למצוא טעויות הקלדה או סתם משפטים שאפשר היה לנסח טוב יותר, אבל הפעם קראתי שוב כי משהו הרגיש לי לא טוב.  היתה לי הרגשה שזה לא יצא ברור.
ונראה לי שצדקתי.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, החלטתי להיות כנה עד כאב הפעם ולכתוב עד כמה רע לי, אבל זה לא משתקף כאן…
יצא לי משהו מגובב, קצת קופצני, קצת לא מספיק.
אבל בינתיים זה הכי טוב שאני יכולה, הכי קרוב למה שקורה לי שם בפנים, הכי קרוב לעצמי…

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“נד-נד

  1. פינגבק: עדיין כאן… | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s