הגוף כמכונה

גוף האדם הוא מכונה מתוחכמת שבנויה מאלפי חלקים קטנים שעובדים בסנכרון מרשים ביותר.
מכונה מופלאה שעד היום לא הכל ברור לגביה וגם מה שברור לנו נשמע מדהים ועל גבול המדע בדיוני!
אבל כמו כל מכונה, גם למכונה הזו יש תקלות, כשלים ביצור ופחת עם השנים…
ובניגוד לחלק גדול מהמכונות שאנחנו מכירים, כאן אין אחריות וחלקי חילוף מקוריים הם מצרך נדיר ויקר (ולפעמים אפילו לא קיים…).

MAN AS A MACHINE BY HENNING LEDERER

לחצו על התמונה כדי לצפות באנימציה מגניבה של התמונה!

אדם ממוצע חי יחסית בשלום עם המכונה שלו, מידי פעם הוא לוקח אותה לטיפול 10,000, משמן קצת את הברגים ובגדול – מנסה לתחזק אותה כמייטב יכולתו…
אבל מה קורה שהאדם הממוצע קם בבוקר ומגלה שהמכונה הזו שלו החליטה לבגוד בו?!?!
ולא סתם לבגוד, בגידה שנייה שלא ניתן לצפות אותה!

P!ink כבר אמרה את זה פעם (או יותר נכון, שרה את זה…):

,Shame on you if you fooled me once"
"…Shame on me if you fooled me twice

היא דיברה על גברים, אבל אני די בטוחה שזה תקף גם למקרה הזה…

יום אחד קמתי בבוקר ומשהו לא הרגיש לי טוב בקרסול, מין תחושה לא ברורה כזו בנוגע לאי נוחות קלה. (זה המקום להודות שמאז שעברתי ניתוח לפני 3 שנים בקרסול, אני די רגישה לכל שינוי, כאב או רמז למשהו מוזר באזור, אבל זה מסיבה מוצדקת, לא? 🙂 )
בכל מקרה, שמתי עין על הקרסול, התנהגתי אליו בעדינות, דיברתי אל ליבו וחיכיתי שכל הסיפור יעבור – אבל זה לא קרה…
המצב רק הלך והחמיר…
היו מעורבים בכל התהליך כמה תורים דחופים לאורתופד, צילומי רנטגן, מס' לא מבוטל של אדווילים, הרבה מנוחה והמון מחשבות מפחידות ולבסוף – הרופא החליט שלא להחליט ולנסות קודם את הגישה השמרנית: כדורים ופיזיותרפיה… (אני בטוחה שכשאני אגיע לתור הראשון של הפיזיו', הם יסתכלו עליי במבט מופתע – התיק הענק שיש לי שם פשוט לא הגיוני!)

בינתיים אני כאן, על הספה מול הטלוויזיה והמחשב (כן, למקבל זה כיף!), מנסה להדחיק את המחשבות המדכאות, מנסה להתעלם מהכאב, מנסה שלא להיכנע למחשבות 'מה אם?'…

וזה לא ממש מצליח…

אלו המצבים שבהם אני מרגישה הכי לבד, פתאום הלבד שלי הופך לבודד…
כי חסרה הכתף לבכות עליה, חסר הבנאדם שאפשר להפיל עליו את כל הפחדים והחששות בלי להעמיד פנים שאני חזקה, חסר האחד שידע לא לבטל את החששות שלי באופטימיות יתרה אבל כן יראה לי את נק' האור, חסר המישהו הזה שפשוט יחבק אותי ויספוג את הדמעות והתסכול, חסר הביחד שמעולם לא היה…

run away with me black and white

ובתוך כל הבלאגן הזה, איכשהו מצאתי את עצמי מתחברת לאתר ואפילו מדברת עם 2 בחורים…
מי יודע, אולי אפילו ייצא מיזה דייט או שניים במהלך השבוע…

P!nkEventually

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“הגוף כמכונה

  1. פינגבק: צעד גדול אחורה | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s