רחוק מהבית

יום שישי, השעה כבר מאוחרת ובחוץ דימדומים.
הגשם הפסיק סופסוף ואורות שדה התעופה מנצנצים.
אני יושבת במלון המשקיף לשדה תעופה בשום מקום באירופה, צופה מהקומה החמישית על הנחיתות וההמראות ומנסה לתפוס תמונה טובה במצלמה.

נסיעות עבודה זה לא קל וכיף כמו שחושבים, הרבה עבודה, הרבה אדמיניסטרציה, הרבה זמנים מתים, הרבה אחריות, הרבה בזבוז זמן וכסף אבל למרות הכל, זה חדש ושונה ומגוון ומעניין וזה כבר חיובי…

אתמול בלילה, אחרי יותר מידי זמן בלי שינה, בעודי נלחמת בעייפות המטורפת ומנסה להכריח את עצמי בכל זאת לישון (מכירים את זה שלפעמים מרוב עייפות כבר לא נרדמים?) ואז התחילו המחשבות…
והן היו טורדניות.
והן הפריעו לי לישון.
ומרוב עייפות הן גם לא ממש התגבשו לגמרי לכדי מחשבה אלא נשארו יותר בגדר שביבי מחשבות ותהיות…

אני מוקפת אנשים, קולגות, עובדים, מנהלים, לקוחות ואיכשהו למרות שאני חברותית ונחמדה, אני עדיין מרגישה יותר מידי פעמים שזה מעושה, שזו איזושהי הצגה שיוצאת ממני לא בכוונה. מעין משהו לא טיבעי לגמרי שאימצתי מתישהו ויוצא ממני בסיטואציות מסויימות באופן אוטומאטי.
מעין מסכה כזו שעוטפת אותי כמעט בטיבעיות, אבל בזוויות מסויימות רואים את הסדקים שבה.

הייתי אמורה להיות אתמול ביום חופש ולנסוע עם העובדים שלי לטייל באחת הערים הקרובות, אבל בסוף נקבעה לי ישיבה באמצע היום אז נאלצתי לוותר.
במקום הטיול הזה, נסעתי עם הבוס שלי לטיולון קצר באחת העיירות הקרובות ולאחר הישיבה פשוט פרשתי למלון והסתגרתי בחדר כדי לאגור כוחות ולבלות קצת בשקט עם עצמי.
פתאום תפסתי את עצמי בדיוק במצב המוזר הזה שלא כ"כ ידעתי להגדיר אותו במילים, במוד האנטי-סוציאלי, ברצון המוזר הזה להיות לבד ובשקט.
פתאום חשבתי שאולי זה מוזר שאני רוצה להסתגר…

dark-thinking-loneliness-alone-broken1

כבר פיספסתי צילום של 2 נחיתות כי אני רואה רק את קצה המסלול והמטוסים פשוט מפתיעים אותי, אבל אני ממשיכה לשבת כאן מול החלון הענק, חצי בחושך, עיין אחת מול המחשב ועין אחת לכיוון המסלול והשמיים, אולי אני בכל זאת אספיק לתפוס איזה תמונת וואו…

יום שישי בערב, מאוחר, משמרת הלילה כבר נכנסה לעבודה ונראה שהכל עובד כמו שצריך.
העייפות מתחילה להשתלט (בכל זאת אני ערה כבר מ-5:00 בבוקר…) ואני תוהה אם ללכת לישון או למשוך עוד קצת רק כדי שהמחשבות האלו לא יחפרו לי שוב…

לילה טוב…

ביום ובלילה / מרסדס בנד

אז את ההופעה של כוורת מחר אני נאלצת להפסיד (ולצערי גם כנראה את הכסף של הכרטיס שלי) – מזל שיש לי עוד כרטיס להופעה באוגוסט…
אבל זו לא סיבה לא לעשות כבוד לכוורת ואין ספק שהשיר הזה עושה גם להם וגם למרסדס בנד הרבה כבוד!

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“רחוק מהבית

  1. פינגבק: רחוק מהבית 2 | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s