יום הזיכרון לשואה ולגבורה

הטלוויזיה דלוקה, תוכנית רודפת סרט רודף תוכנית, הדמעות שוטפות ופתאום זה מכה בי – אני מתגעגעת לסבים שלי!

זהו יום הזיכרון הראשון שלי בלי 2 הסבים שלי. נכון שכבר בשנה שעברה הם כבר לא היו בחיים, אבל הייתי שנות אור מכאן – באיסלנד…
ופתאום היום הגעגועים מציפים…

בערוץ 10 משדרים סרט תיעודי על
שמוליק שילה (שמיל מרחוב סומסום) והוא מספר עם מבטא, עם שיער לבן, עם כרס של זיקנה, עם גבות גדולות, עם קמטים ושיזוף, עם הזיכרונות על העיירה היהודית, עם העברית הגאה והוא לא דומה לסבים שלי והכי דומה להם בעולם, ודמעות הכאב מתערבבות עם דמעות הגעגוע…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s