עבר שבוע…

לפעמים אני מתחילה לכתוב את הפוסט השבועי בראש בנסיעה או במקלחת, לפעמים עולה לי רעיון כתוצאה ממשהו שקרה או ממשהו שקראתי, לפעמים איזה שיר מעורר אצלי משהו ולפעמים אני פשוט נותנת לאצבעות ללכת במקומי.
לפעמים אני מתחילה לכתוב את הפוסט ורק בסוף מוצאת את השם המתאים ולפעמים השם של הפוסט מכתיב את הנושא והטון.
לפעמים אני מתחילה לכתוב כשאני יודעת בדיוק לאן אני רוצה להגיע, לפעמים אין לי מושג מה ייצא ולפעמים אני יודעת מה אני רוצה להגיד אבל יוצא משהו שונה לגמרי…

היום התחלתי לכתוב את הפוסט בראש, אבל זה כנראה לא היה מספיק מעניין כי אין לי מושג מה "התחלתי לכתוב" 🙂
היום התחלתי לכתוב את הפוסט, בתקווה שבסוף יימצא השם המתאים, אבל אין לי מושג מה ייצא…

lydseycarr_fys

עבר שבוע שלם של חופש, מנוחה, חברים, מצות ועוד קצת חופש!
אני ממש יכולה להתרגל לרעיון הזה 🙂

עבר שבוע שלם של עליות ומורדות, רגעי אושר קטנים מהחופש, המנוחה, המפגש עם החברים  ואפילו מהמצות ורגעי באסה קטנים של חושך, מחשבות, געגוע למי שלא כאן וגעגוע למה שמעולם לא היה…

עבר שבוע שלם שבו עשיתי כ"כ הרבה, אבל לא הרבה בכלל…
שבוע שלם שהייתי רוצה שימשיך לפחות עוד שבוע, אבל אז אולי הייתי כבר מתנוונת בתוכו…

עבר שבוע שלם שבו לא עשיתי דבר שיקדם אותי לזוגיות (בינינו, זה הרבה יותר משבוע) כי לא היה לי כוח ו/או רצון וכי נמאס לי להתאכזב – בעיקר מעצמי…
אני חושבת שאחת הסיבות שבגללן אני לא עושה יותר, היא העובדה שהחיפוש הזה כ"כ מבאס אותי. להיכנס לאיזה אתר היכרויות משמים, לעבור על כרטיסים של אנשים שראיתי מלא פעמים או לא ראיתי אף-פעם אבל נראים לי בדיוק אותו הדבר, לקרוא שטויות שאנשים כותבים ולתהות אם מאחורי המילים האלו עומד מישהו מעניין, לענות לפניות ולנסות להיות מעניינת ולא מתאמצת בו זמנית, לנהל שיחות קלילות ולקבוע דייט, לשבור את השגרה ולצאת לקפה או קאווה, לגלות שהבן-אדם ממולי לא עושה לי כלום ולהתאכזב כי אני כ"כ קשה וכי כלום לא עושה לי כלום…
אני חושבת שאין לי כוח לחיפוש המעייף הזה כי אני יודעת שאני כ"כ קשה…
אני חושבת שפשוט נמאס לי להתאכזב מעצמי אז קצת ויתרתי…

אני מנסה להילחם בעצמי ולפעמים אפילו מצליחה, אני מנסה לדחוף את עצמי אבל לרוב הדחיפה לא מספיק חזקה…

לפעמים אני מקנאה בחברות שלי שכ"כ רוצות, שכל היום מתעסקות בזה, שיוצאות לכל דייט כושל גם שהן יודעות את התוצאה העלובה מראש, שטוחנות עד בלי סוף על כל צעד שהן עושות ושהבחור שמולן עשה, שמנתחות למוות כל מילה ומחווה, שכ"כ רוצות…
כי עד כמה שזה פאתטי לטעמי, לפעמים הייתי רוצה לרצות את זה כ"כ חזק…

עדין ריק / לירן דנינו

"איך הלב שלי עדיין ריק 
עדיין ריק, כאילו לא נגעתי בו שנים 
ושורף לי אז אני צועק 
אני צועק, נופל ומכסה את הפנים…"

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s