פסח

אני אוהבת את פסח, הוא מסמל עבורי את תחילת האביב…

אני אוהבת את החג הזה, אני אפילו אוהבת את ליל הסדר!
יש משהו באוויר – התחלה חדשה מהולה בסופות אבק וריח ניקיונות והיסטריה 🙂
כולם מחליטים לנקות הכל, לחדש, לעשות את כל מה שהם לא עשו כל השנה כי לא היה להם תירוץ להזיז את עצמם.
אחת החברות שלי לדוגמא, החליטה שלפני פסח זה בדיוק הזמן לצבוע את הסלון שלה וכמובן שנודבתי למשימה…
אז שמתי שעון מעורר (שבת בבוקר ושעון מעורר זה שילוב גרוע ביותר!), ארזתי סמרטוטים ועיתונים ישנים, לבשתי בגדי זבל ויצאתי להגשים את יעודי – להמשיך את שושלת הצבעים שסבא שלי ייסד!
ומה אני אגיד, נראה לי שהוא היה גאה ביכולת שלי להשתמש בשפכטל וברולר, ביכולת שלי לסתום חורים ולטפס לגבהים וביכולת שלי לשרוד צביעה של 2 שכבות…
אני חוששת אבל שהוא היה ממש צוחק למראה העייפות שהיכתה בי איך שהתיישבנו לא.צהריים… איך הוא עשה את זה כל השנים האלו, אין לי מושג!

אני אוהבת את פסח כי המשפחתיות עוטפת ולפעמים למרות שהמשפחתיות חונקת…
אני אוהבת את פסח כי לכל אחד יש את התפקיד הידוע שלו ואת המשפטים והתגובות הרגילים וכל אחד יודע את מקומו.
אמא בטירוף של הכנות לחג, צריך להכשיר ולנקות כל מה שזז, צריך לבשל לגדוד והכל צריך להיות טעים כאילו שלא פסח!
אבא אחראי על הורדת והעלאת הכלים, שמירת מרחק מאמא כשהעצבים עולים והתייצבות במקום כשצריך, ניהול הסדר ושאילת קושיות מיותרות שמרחיקות אותנו עוד כמה דק' מהאוכל המיוחל…
אני אחראית על עריכת השולחן הענק וסידור שמות המשתתפים מסביב לשולחן כך שיהיה מאוזן ונעים לכולם.
הגשה והורדה זו משימה משותפת לאחותי ולי – יש משימות מגדריות שלא ברור מי החליט עליהן ומתי, אבל הן פשוט קורות.
אחותי אחראית על זר הפרחים לאמא בשם 3 הילדים, צילומים ויצירת אווירה…
ואח שלי אחראי על הרגעת הרוחות, אירוח חברה לסבתא על-יד השולחן ועוד כל מיני מטלות משונות שאמא החליטה עליהן.
יש את הבן-דוד הקטן שלא משנה כמה גדול הוא יהיה, הוא תמיד ישיר את המה נשתנה (לפחות עד שיהיה אחיין / נין מספיק גדול כדי לרשת אותו).
יש את הבן-דוד שאחראי על הגיטרה ושירה בציבור שמובילה לרוב לזיופים רבים ולעיתים גם לבכי…
סבתא אחראית על החרוסת והכבד קצוץ.
הסבתא השניה אחראית על הדג והביצים הממולאות.
והשאר אחראים על להתלונן, להתווכח, לשיר, לצעוק ולהתנהג כמו שהם מתנהגים תמיד 🙂

אני אוהבת את התקופה הזו שבה הכל מתחמם (למרות שאני לגמרי טיפוס של חורף ולא של קיץ) ושיש הרגשה של חופש גדול (למרות שאני ממזמן כבר לא בבי"ס…)
זה תחילת האביב והכל מתחיל לפרוח (לצערי בשנים האחרונות, גם אני), פתאום לאנשים יש יותר כוח לעשות דברים, פתאום יש כמה ימי בטלה "כפוייה" (מה איכפת לי אני – אני לא אומרת לא לחופש!), פתאום יש הזדמנות לטייל, לטוס, להשלים שעות שינה!

Madeline Gbur

Madeline Gbur

אני אוהבת את החג הזה אפילו שכל מה שיש לאכול בו זה תפו"א, תפו"א ועוד קצת תפו"א!
כי יש עוגיות בוטנים (יאמי!) ויש מצה עם ממרח סנדוויץ' (מעדן) ויש פיצה על מצה (גאוני!) ויש תפו"א, תפו"א ועוד קצת תפו"א…
ובסוף כל חג, אנחנו מתאספים כולנו אצל ההורים ומחכים לאבא שיביא מהמסעדה המזרחית הקרובה את הפיתות עם החומוס שכל-כך התגעגענו אליהם!

אני אוהבת את פסח כי זה קרוב ליום-הולדת שלי 🙂
ולמרות שאני שונאת את היום הולדת שלי ושונאת לחגוג אותו ושונאת את הטלפוני מזל טוב האלו, זה עדיין נחמד שעוד מעט היום-הולדת שלי…

אין לי מושג מה עובר עליי לאחרונה, זה כבר פוסט שני ברציפות שעוסק באהבה ואופטימיות…
אין לי מושג מה גורם לפרץ האופטימיות הלא מייצג הזה, כי לא קורה בחיי כלום, הכל אותו הדבר ללא שינוי של ממש, אין שום התקדמות לשום כיוון והכל עומד במקום…
אולי זה האביב, אולי זה פסח ואולי זה החופש המתקרב ובא…
אבל אני זורמת 😉

חג שמח לכולם!

רמקולים / מוניקה סקס

אין ממש קשר, סתם בא לי את השיר המעולה הזה, הוא עושה שמח 🙂

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s