רגשות

"…לא כולם יודעים את זה, אבל כל לב אנושי פולט זרם חשמלי שמתפשט אל מחוץ לגוף, למרחק של שלושה מטרים. אנשים תוהים למה הם מפתחים חיבה או סלידה מיידית כלפי האנשים שהם פוגשים. הם מניחים שזה קשור לאסוציאציות: אם הם פגשו אישה נמוכה עם גבות מחוברות, הם נזכרים ביום שבו נמוכה אחרת עם גבות מחוברות עזרה להם לשחרר מייבש שיער שהסתבך להם בראש, ומרגישים מיד חום וחיבה כלפי הנמוכה עם הגבות המחוברות החדשה הזאת, שאין לה שום קשר לפרשה. או שהאיש הראשון שרימה אותם בעודף נקרא קרל, ולכן מאותו יום והלאה כל הקרלים נראים בעיניהם חשודים עד שיוכח אחרת. אבל חיבה או סלידה מיידית הן גם תוצאה של הרמוניה (או דיסהרמוניה) של זרמים בלב, והלבבות של מאט ושל מייב פעמו בתאום מושלם." (הכוכב הנוצץ בשמים / מריאן קיז)

נראה לי שאני מחבבת את התאוריה הזו.
היא נראית לי בלתי הגיונית בעליל, אבל באותה מידה פשוט כ"כ נכונה…
אולי במקום כל הדייטים האלו, הניסיונות שלנו להכיר מישהו ע"ג כוס קפה / בירה, אנחנו פשוט צריכים להעמיד בשורה את כל הרווקים וממולם, במרחק של 3 מטרים, את כל הרווקות ולהתחיל לזוז בצעדים קטנים ולראות מי פועם באותו זרם חשמלי כמונו.
זה יכול לחסוך לנו הרבה זמן, כסף ואכזבות…
אני בטוחה שהתאוריה הזו היא לא מדע מדוייק ובטח יהיו כל מיני א-נומליות, אבל עדיין זה נראה לי רעיון לא רע בכלל!

לאחרונה, התחלנו לדבר בטיפול על רגשות. או יותר נכון, על למה אני לא מדברת על הרגשות שלי, למה כ"כ קשה לי להחצין אותם.
הבעיה בדיון הזה היא שהפתרון תלוי בבעיה…
כדי להתחיל לדבר על הרגשות שלי ולמה אני לא מחצינה אותם, אני צריכה לדבר על הרגשות שלי!

252774_382239858500302_561349199_n

אני לא יודעת למה זה כ"כ קשה לי, לפעמים אני שומעת חברות טוחנות בשכל על כל מיני שטויות, או רואה בסדרות ובסרטים איך אנשים חולקים דברים שבלב ומצד אחד זה נראה לי כ"כ מביך ומצד שני אני כ"כ מקנאה.
לא תמיד ברור לי למה אנשים מתעסקים כ"כ ברגשות של עצמם, למה הם דשים בזה עד מוות במקום לעשות. לפעמים זה נראה לי כ"כ מביך עד שאני מעבירה ערוץ רק כדי לא לחזות בדבר הזה…
אבל תמיד נלווית לזה מעין תחושת החמצה, קנאה, משאלה שאולי יום אחד גם אני אוכל להביע את מה שאני מרגישה, מבלי לנתח את זה למוות רק בראש, מבלי להפוך אדומה מבושה רק מהמחשבה על זה ומבלי לקטול את עצמי במשפטים ציניים מסרסים.

כשהתחלתי את הטיפול, עבדנו הרבה על להיפתח לאנשים, לא רק בדייטים, גם עם חברות.
זה היה ממש לא קל, ובצעדים קטנים הצלחתי להיפתח קצת יותר.
או לפחות ככה חשבתי…
בשבוע שעבר, אחרי הטיפול פתאום זה נפל עליי, פתאום הצלחתי להסביר לעצמי במילים את ההרגשה הזאת שמשתלטת עליי כשאני "צריכה" לדבר על מה שאני מרגישה – זה כמו חוויה חוץ גופית, אני חולקת משהו מאוד אישי, אבל בצורה הכי לא אישית שיכולה להיות כדי שלא להרגיש את זה. כמו פיצול אישיות שכזה, להרגיש מבלי להרגיש, להתקרב מבלי להוריד את ההגנות, לחלוק מבלי לתת חלק.

וחיוך גדול עלה, כי סוף סוף מצאתי דרך להסביר את זה…

מה עושים עם זה?
מי יודע…
אבל נראה לי שזו התחלה לא רעה…

On My Way / Maya Isacowitz

הרבה זמן לא היה כאן שיר שלה 😉
Fears of feelings …"
Drive me away 
Fingers crossing 
"…And I'm on my way

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s