לטחון מים

"…עדיין לא למדנו אז איך יוצרים קירבה, היא נראתה גולמית ופראית ומתרחשת מעצמה כמו גורל. בהמשך יתברר שאינטימיות היא לא רגע קסום שנוצר יש מאין, היא שיטה, כישור חיים. יש אנשים שפשוט טובים בזה, כמו קוסמטיקאית מיומנת שיודעת לגרות שערה בפינצטה. כל הילדים גדלים בסופו של דבר והופכים לפסיכולוגים ולרופאים ולאנשים שמייצגים אנשים. והם לומדים לדובב אותך, ליצור גלים בתנועת יד נוגעת-לא-נוגעת והסטת קווצת שיער ובהתחלה את מאמינה. בהדרגה מתברר שיש חוקים. היישר מבט, תן משהו משלך, שאל. ואז את מבינה שהאנשים הפלאיים, החד-פעמיים, כבר שלחו גלים ודגו זיכרונות וחלומות במקומות אחרים קודם, והנס מתפוגג. את מקומו תופסת עייפות, כי דווקא את הקירבה הזו צריך לעבור ולקלף. מי אתה, מה אתה מאחורי כל הדברים שאתה יודע לעשות…" (גחליליות / גילית חומסקי)

הפגישה השבועית שלי עם הפסיכולוגית נדחתה לשישי בבוקר.
אני לא אוהבת להיפגש איתה בשישי כי גם ככה יותר קל לי ליפול לתהומות בסופ"ש, אבל המרדף אחר האחראים לפיגוע בת"א ברביעי גרם לכ"כ הרבה פקקים שוויתרתי מראש על הניסיון להגיע לאיזור ת"א ודחינו.
כבר כמה זמן אני מרגישה שאנחנו טוחנות מים בפגישות, או יותר נכון – אני טוחנת מים, אבל אין לי מושג איך לצאת מיזה…
אז דיברנו על עינייני השבוע שעבר, קצת עבודה, קצת התנדבות, קצת מלחמה וקצת מזג אוויר. ואז דיברנו שוב על ההפסקה הארוכה שלי מדייטים ופעילות אקטיבית לקידום הנושא ולמה לעזאזל זה לא בוער בתוכי. דיברנו גם על למה אני טוחנת מים במודע ולמה כלום לא קורה.
אני לא יודעת למה.
אני חושבת שכנראה אם זה לא קרה עד עכשיו, זה פשוט לא יקרה. אני חושבת שבאיזשהו מקום פשוט השלמתי עם זה כדי שזה יפסיק לכאוב כ"כ. אני חושבת שאם אף אחד לא רצה אותי עד עכשיו, זה פשוט לא יקרה. אני חושבת שבאיזשהו מקום החלטתי שכנראה אני פשוט לא טובה בזה כדי שזה יפסיק לכאוב.

From riazzoli_blogspot2

From riazzoli blogspot

אחרי הפגישה, היתה לי שעה ומשהו לשרוף והחלטתי לשבת בבית קפה ולקרוא ספר.
אני נאבקת בו כבר כמה זמן. הוא מעניין אך מוזר, הוא מושך אך לא זורם, הוא הגיוני אך לא מובן בעליל, הוא אפל וכואב אבל לא לגמרי.
כל זה, בשילוב עם המועקה שהחליטה להתיישב עליי, יצר שילוב מוזר.
ואז הגעתי לקטע שציטטתי למעלה.
נראה לי שאם הייתי בבית, הדמעות בגרון שלי היו יוצאות החוצה.
הלוואי שהיו לי את הכישורים האלו, הלוואי שהייתי יודעת איך לגרום לזה לקרות, הלוואי שהייתי מרשה לעצמי להתקרב, הלוואי שהייתי מפסיקה לברוח, הלוואי שלא הייתי צריכה להתחבא, הלוואי…

ארוחת שישי אצל ההורים נגמרה יחסית מוקדם וכולם התפזרו ואני חזרתי הביתה מוקדם, למחשב, לסדרות שצריך להשלים, למצב רוח המוזר…
בזמן שהסדרות נטענות (ותודה לאלוהי הסטרימינג שיש אתרים שנטענים מהר!) החלטתי לבדוק על מה גיא חג'ג' ממליץ היום. לפעמים ההמלצות שלו מוזרות מידיי, לפעמים הן נחמדות לשמיעה חד-פעמית ופעם ב אני מגלה אצלו אוצר. להקה/זמר/זמרת שמשמיעה ראשונה יש קליק, מצד אחד זה כאילו שכל החיים שמעתי אותם ומצד שני זו תגלית מרעישה.
כבר הרבה זמן שלא היתה לי תגלית שכזו, נראה לי שמאז ההמלצה שלו על "The Decemberists".
והיום סופסוף זה קרה!
מהשיר הראשון היה את הקליק הזה, המילים הצליחו לתאר כ"כ במדויק משהו שבעבע בתוכי, הקול של הזמר הרגיש מתאים כ"כ והמוזיקה נשמעה כמו משהו ששמעתי מיליון פעם אבל לא שמעתי מעולם…
מאז אני שומעת את הדיסק בלופ, אולי זה יצליח לשנות משהו, להשפיע, להקל…

Bad Books / The after party

I hate to be alone…"
Oh I hate to be alone
It's so good to be alone
"…Oh I need to be alone

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“לטחון מים

  1. את טוחנת מים והפסיכולוגית טחונה בכסף……
    🙂

  2. אומרים ש"אם אין לך משהו נחמד להגיד, מוטב שלא תאמר כלום" 😉

  3. פינגבק: הנרות שלי | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s