ונטולין חברי היקר

בשנים האחרונות אני ממש שונאת את הסתיו הישראלי!
איך שמתחיל להתקרר בערבים, אני מתחילה להראות סימני סתיו כמו עץ נשיר…
כל האלרגיות המוזרות שלי מתפרצות בבת אחת והריאות שלי מתחילות בשביתות קצרות…

ניסיתי פעם להסביר לחברה מה זה אומר לא להצליח לנשום ומסתבר שלאנשים שלא חוו קוצר נשימה, מאוד קשה להבין.
באופן כללי, נראה לי שזה הכי דומה לניסיון לנשום בזמן שיושב לך פיל על החזה 😦
תוסיפו לזה את כל התופעות האלרגניות השונות ואני הופכת לפקעת עצבים עייפה.
למזלי, איזה גאון המציא את הונטולין (לא מצאתי מי בדיוק המציא את התרופה הגאונית הזאת, אבל אין ספק שאני מעריצה שרופה 🙂 ) ועוד גאון המציא את זילרג'י (עוד גאון אנונימי, אמנם קצת פחות גאוני מהגאון של הונטולין, אבל עדיין נכנס לרשימת הכבוד שלי…) וככה אני שורדת את הימים האלו עד שיגיע החורף או התור שלי לרופא ריאות (מה שיגיע קודם 😉 ).

לנשום

רק לנשום…

אז חוץ מהמלחמה שלי בתופעות המטרידות האלו, היה לי שבוע די עמוס עם עבודה והתנעת הפרויקט במסגרת ההתנדבות. הספקתי גם להיפגש אתמול עם חברות אחרי שבועיים וחצי של ניסיונות תיאום (בינינו, הן אף פעם לא היו חזקות בספונטניות, אבל מאז שיש בעל וילדים הדברים רק מסתבכים) והיה ממש נחמד להתעדכן מה קורה בחיים שלנו.
היום סיימתי את קורס הפוטושופ שלי (משבוע הבא בוקר יום שישי חוזר אליי!) ומחר אני בתורנות אקסל אצל אבא (איזו בת טובה אני!) ובערב בהופעה של יזהר אשדות (כי לא אומרים לא לזוג כרטיסים במתנה 🙂 ).
אני ממש צריכה סופ"ש רגוע בו הדבר היחיד שאני אעשה זה כלום, אבל כנראה שזה יצטרך לחכות לסופ"ש הבא…

מאז שהקבוצה שלי נגמרה (הקבוצה "למאותגרי זוגיות" למי שלא זוכר), אני מנסה להחליט אם להצטרף לקבוצה חדשה וארוכה. כבר כמה שבועות שאני מתלבטת בנושא עם הפסיכולוגית שלי ובכל פעם שאני חושבת שהגעתי להחלטה משהו עוצר אותי.
באיזשהו שלב כבר הסכמתי להצטרף לקבוצה ספציפית, אבל שבוע לפני גיליתי שמישהו שיצאתי איתו משתתף בקבוצה הזו והחלטתי שזה יפריע לי יותר מידי.
ואז התחילה ההתלבטות לגבי הקבוצה השניה שהציעו לי. אין לי הרבה טיעונים רציונאלים למה לא, מעבר לעלות (אבל אם אני לא אשקיע בעצמי – במה אני אשקיע?!?) ולמחסור בזמן, מדובר כאן בעיקר על הרגשה כללית שלמרות שאני חושבת שכדאי לי להתמודד עם מה שכ"כ קשה לי, באופן כללי לא בא לי.
ההחלטה שלי משתנה בערך על בסיס יומי, ובכל פעם שאני מגיעה לפגישה כבר עם ההחלטה פשוט לקפוץ למים וזהו משהו עוצר אותי…
השבוע סיפרתי לפסיכולוגית שלי על העומס (שרובו טוב, אני לא מתלוננת…) וההשקעה שההתנדבות שלי מצריכה ואמרתי לה שמזל שלא התחייבתי לקבוצה כי פשוט לא נשאר לי זמן!
נראה לי שאני צריכה לתת לזה איזה שבוע-שבועיים ולהסתגל ללו"ז ואז להחליט…

ערב בלי טלפון / יזהר אשדות

גם כי צריך להתכונן לקראת ההופעה מחר, גם כי השיר ממש מוצלח
וגם כי אולי האנרגיות החיוביות שבו יעזרו….

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s