חברים חדשים

השבוע העלאתי הילוך במסע שלי, אבל לקחתי אותו לכיוון קצת שונה – יצאתי לחפש חברים חדשים…

אחד הדברים שיותר קשים לי זה להתחבר לאנשים חדשים.
אין לי בעיה לנהל שיחה, אין לי בעיה להיות נחמדה, יש לי רק בעיה להיות זו שמתחילה…
בסיטואציות האלו הביישנות שלי משתלטת עליי ואני מוצאת את עצמי מחפשת את הפינה הכי מתאימה להיעלם בה.
זה נכון לגבי בן-זוג וזה נכון גם ל"סתם" חברים.

השנה החלטתי להצטרף עמותה שמטרתה לנצל את היכולות המקצועיות של אנשים ולעזור לעמותות אחרות לשפר את הניהול שלהן.
כבר כמה שנים שמנסים לשכנע אותי בעבודה להצטרף, אבל עד היום הרגשתי שאני לא מספיק פנויה לזה ודחיתי את ההצעות בנימוס. אבל השנה הבוס שלי העלה כל מיני טיעונים משכנעים, החל מתרומה לקהילה, דרך תרומה לשיווק של החברה שבה אני עובדת ועד לנטוורקינג חשוב שלי ומפגש עם אנשים חדשים בגילי – והחלטתי ללכת על זה.

את האמת, מהחלק המקצועי/ניהולי אני ממש לא דואגת. אני עושה את זה כבר כמה שנים ולמרות שזה קצת שונה מהיום-יום שלי, נראה לי שאני אסתדר.
החלק החברתי קצת אתגר אותי.

חזרתי לא מזמן מסופ"ש פתיחת שנה, 24 שעות עם חבורת אנשים שאני לא מכירה, חלקם מכירים אחד את השני וחלקם חדשים, כמוני. 24 שעות עם חבורת אנשים שהמכנה המשותף הראשוני שלי איתם היא המסגרת בה אנחנו מתנדבים והמקצוע שלנו, חלקם עובדים ביחד וחלקם לא, כמוני. 24 שעות עם חבורת אנשים שהיה נראה שרובם שולטים במלאכת ה-small talk, חלקם ממש מעולים בזה וחלקם הקטן קצת פחות, כמוני.

הדבר הראשון שעשיתי היה לדאוג לטרמפיסטים שיסעו איתי – גם כי הדרך ארוכה ופחות מוכרת וגם כי יותר קל לי להכיר ככה אנשים. והאמת, "נפלתי" טוב והשיטה הוכיחה את עצמה 🙂
שניים מתוך השלושה היו חדשים כמוני, שובצו לתפקיד מקביל לשלי והתגלו כאנשים מאוד נחמדים (גם השלישי נחמד, אבל הוא בתפקיד מאוד שונה מאיתנו גם בעבודה וגם בהתנדבות).
הדבר השני היה לא להביא איתי דברים שיכולים לגרום לי "לברוח". אז הספר נשאר בבית וגם הלפטופ, אבל מהסלולארי עם האינטרנט קצת יותר קשה להיפרד. אז ניסיתי להשאיר אותו כמה שיותר בתיק וכשסופסופ נגמרה לו הבטרייה, והבטרייה של הגלאקסי נגמרת יחסית מהר, השארתי אותו בחדר בהטענה – ככה יש פחות פיתויים…
הדבר השלישי היה להכריח את עצמי לעשות את מה שאני שונאת ולהידחף למעגלי שיחה של אחרים. איכשהו באירועים כאלו, בעיקר בהתחלה, אני תמיד מוצאת את עצמי עומדת מהצד ומנסה למצוא מישהו שאני מכירה ואם לא נמצא שכזה, אני נשארת לעמוד שם בצד.
אז נכון שעדיין מצאתי את עצמי לפעמים בצד, לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי (אני מודה שההתחלה היתה קשה), אבל הכרחתי את עצמי "להידחף", למצוא על מה לדבר עם האנשים שעומדים לידי, לא להתבייש לשאול אנשים שאלות קשר לחצי השיחה ששמעתי בחצי האוזן ובאופן כללי לנסות לשדר פתיחות.

אני לא יכולה להגיד שהשינוי היה עצום והפכתי למסמר הערב, אבל בינינו, אני ממש לא שואפת להגיע לשם.
אני גם לא יכולה להגיד שמצאתי חבר/ה נפש או אפילו חבר/ה לצאת איתו/ה בערב, אבל כמה מכרים חדשים כן מצאתי.
אז יש תקווה…

חוזר אל החיים / מאור כהן

היכולת שלו לכתוב שיר קטן, דיכאוני ושמח ביחד תמיד מדהימה אותי…

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“חברים חדשים

  1. שיהיה בהצלחה

  2. פינגבק: כלום לא קורה… | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s