שמנה

לפעמים הדברים שאנשים אומרים לנו נשארים הרבה אחרי שהם נאמרו, הם מקבלים חשיבות גדולה הרבה יותר מידי גדולה וגם אחרי שהם התפוגגו, שאריות קטנות מהמילים הללו נדבקות ולא מרפות.

כשהייתי בחטיבה, ישבו מאחורי 2 הבעייתיים של הכיתה.
זה המקום לציין שהיינו כיתה של חנונים ע"פ הגדרה (לא מחוננים מספיק בשביל להיקרא מחוננים, אבל קרוב…), כך שלקרוא להם בעייתיים זו קצת הגזמה. אבל בחיים הכל יחסי 🙂
בכל מקרה, את ההצקות הקטנות היומיות אני לא באמת זוכרת, אבל נשאר איתי זיכרון אחד: "כמה צהוב יש לך באוזניים!"
מיותר לציין שמאז אני מכורה למנקי אוזניים…

לפני כמה שנים היה לי ריב גדול עם אבא שלי, אני לא זוכרת מי התחיל ועל מה הוא היה בכלל, אבל הוא הסתיים כשאני יושבת מול הטלוויזיה בקומה למעלה והוא בחדר שינה צועק לאמא שלי ש"לא פלא שאין לה אף אחד ואם היא תמשיך לשבת למעלה ולהסריח גם אף אחד לא ירצה אותה!" (אני לא זוכרת את הניסוח המדוייק, אבל זה היה רוח הדברים).
מיותר לציין שלקחו כמה שבועות עד שחזרנו לדבר כמו פעם…
אבל זה משהו שלא באמת שוכחים…

השבוע דיברתי עם אמא שלי באחד הערבים, זה התחיל כשיחה רגילה על עינייני היום וכל מיני שטויות נוספות אבל לאחר כמה דק' השיחה הידרדרה במהירות מסחררת.
"אני חייבת להגיד לך משהו, אבל בבקשה אל תתעצבני" (מתכון בטוח לעצבן אותי…)
"אני יודעת שבזמן האחרון שוב כואבת לך הרגל ואני בטוחה שהיא באמת כואבת וזה לא נעים ובטח משהו לא בסדר.. אבל חשבתי שאולי היא כואבת גם כי עלית במשקל ואם תעשי דיאטה זה לא יכאב כ"כ." (שתיקה מצידי וניסיון להירגע כדי שאני לא אעשה תאונה באמצע הפקק באיילון)
אני אחסוך את תיאור השיחה כולה מילה במילה ואגיע לעיקר, אמא שלי טוענת שאני שמנה (למרות שהיא לא השתמשה במילה הזו במפורש), היא טוענת שאני לא רואה איך אנשים רואים אותי ושאני משקרת לעצמי כשאני אומרת שטוב לי עם הגוף שלי כמו שהוא.
אבל היא טועה.
אני לא שמנה.
אני יודעת טוב מאוד איך אנשים רואים אותי.
ואני שלמה לגמרי עם איך שאני נראית.
מיותר לציין שלמחרת קיבלתי מחמאה בעבודה שממש רזיתי…

ME_205_LoveYourself

לפני כמה שנים סבלתי מדלקת בלתי נסבלת במרפק (Tennis Elbow, בלי ששיחקתי טניס יום אחד…) ולאחר שכלום לא עזר, חברה המליצה לי על מטפל אלטרנטיבי שמאוד עזר לה.
מעבר לטיפול בכוסות רוח (זה באמת עוזר, בעיקר פסיכולוגית ולכיס של המטפל…), הוא גם היה מאמן כושר והכניס אותי למשטר אימונים ודיאטה במטרה להיכנס לכושר ולהוריד במשקל ולהקל על המפרקים.
וזה באמת עזר!
ירדתי במשקל, התחלתי להנות מלעשות כושר והייתי די מרוצה מעצמי.
אבל אחרי כמה זמן הבנתי שכדי להישאר במשקל שאליו הגעתי, אני חייבת להיצמד לדיאטה מאוד מצומצמת וכמו כל דיאטה, סופה להיגמר בעלייה במשקל…
אבל מעבר לק"ג שחזרו כמעט במלואם, משהו בכל זאת השתנה בהתנהלות שלי ובאהבה שלי לגוף שלי.
הגעתי למסקנה שאני לא סובלת את ההתעסקות היום-יומית באוכל ובמחשבה על מה לאכול ומה לא לאכול, לא בא לי לחיות בהתחשבנות בלתי פוסקת ומספיק עם הדיאטה.
הבנתי שאמנם הגוף שלי הוא לא של דוגמנית צמרת, אבל הוא ממש בסדר ויש לו את היתרונות שלו. יש ימים שהוא ממש מושלם בעיני ויש ימים שהוא רק בסדר ויש ימים שהייתי שמחה אם הוא היה קצת שונה – וזה בסדר!
החלטתי שאני אוכל מה שבא לי (בגבולות, אל דאגה יש לי עדיין גבולות ;-)), כי אין לי שום כוונה להיות אובססיבית סביב הנושא ולהפוך לאחת מאותן הבחורות שאני לא סובלת.
החלטתי שאני זה מה שאני ומי שטוב לו מצויין ומי שלא – שיילך!
החלטתי, אבל למרות זאת השיחה עם אמא הצליחה לעצבן אותי כ"כ…

ME_468_AcceptingSelfLove

לפעמים אנשים רוצים לפגוע בנו ואומרים דברים, לפעמים אנשים רוצים תשומת לב ואומרים דברים, לפעמים אנשים רוצים בטובתנו ואומרים דברים ולפעמים אנשים פשוט לא חושבים לפני שהם פותחים את הפה.
כי לפעמים אנשים אומרים לנו דברים שנשארים איתנו הרבה מעבר למה שהם התכוונו והרבה מעבר למה שאנחנו רוצים.

החדר האינטימי שלי / תערובת אסקוט

אחרי פוסט שכזה מתבקש לשים את השיר של כריסטינה אגילרה או של ליידי גאגא, ולמרות ששני השירים מוצלחים לטעמי, בא לי דווקא על השיר הזה 🙂

נ.ב.
מה שבטוח, שאחרי כל זה אני לא אתגלגל להיות נמלה…
קארמה דפוקה – ספר קורע!

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“שמנה

  1. מה אפשר להגיב על רשומה כזאת? הרי אנחנו לא יכולים לדעת מי מביניכם צודק. חבל שיצאת עם תחושה לא טובה

    אבל אולי מבחינה עובדתית גרידא אמא שלך צודקת ללא קשר לאיך שאת מרגגישה כלפי הגוף והמראה שלך

    • האמת, שניה לפני שפירסמתי את הפוסט חשבתי שיכול להיות שהוא קצת בעייתי מהבחינה הזאת…
      אבל בסוף החלטתי לפרסם אותו מבלי לספק את העובדות המדויקות בנוגע למשקל, כי מבחינתי זה לא העניין המרכזי. מבחינתי העניין המרכזי הוא איך הדברים נאמרים והאם בכלל יש צורך בהם כי הערות מסוג זה נשארות איתנו ומשפיעות עלינו הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים…

      ולמי שבאמת מסתקרן, אני די ממוצעת. לא רזה אבל גם לא שמנה… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s