ואז…

מכירים את השבועות האלו שהכל הולך בהם כמו שצריך?
הם די נדירים, אבל פעם בכמה שבועות הם מגיעים ואז הכל מסתדר!

השבוע היה שבוע שכזה…
בתחום המקצועי – המחשב שלי חזר לחיים, נקבעו לי 2 ראיונות עבודה והם היו די מוצלחים (לאחד אפילו נקבע ראיון המשך!), התחלתי פרויקט ממש מעניין בעבודה וסופסוף יש לי למה לבוא לעבודה ולא רק כדי להעביר את הזמן וחזרתי בפרויקט הזה ללקוח עבר שביקש אותי וכולם שם מלטפים לי את האגו ומציינים כל הזמן כמה כיף שחזרתי 🙂
בתחום האישי – לא היו התפתחויות בגזרה הזוגית, אבל כנראה שהייתי צריכה איזה שבוע רגוע מכל הסיפור הזה (אולי החופש הזה אפילו תרם לשבוע הטוב הזה), נפגשתי עם הרבה חברים והיה לי ממש נחמד, השלמתי קצת שעות שינה ואופטימיות זהירה התחילה להתפשט לי בגוף 🙂

ואז היא היכתה בי, המשקולת הזאת שנופלת תמיד בסוף תקופה טובה והקרקע נשמטה מתחתיי…


זה התחיל בטלפון רגיל מההורים ביום חמישי, לתומי חשבתי שזו עוד שיחה רגילה והתפלאתי שהם התקשרו כי כבר דיברנו כמה שעות קודם ומה כבר יכול להשתנות?!?
אז מסתבר שהרבה!
שכחתי לגמרי, אבל אבא עבר בדיקת מעקב לפני כשבועיים ומסתבר שביום רביעי הגיעו התוצאות והן לא טובות…
הם לא תכננו לספר בטלפון אלא לחכות לארוחת שישי שכולנו נהיה ביחד (כן, זה לא היה הורס לנו את התאבון והסופ"ש…), אבל לאבא נפלטה איזו הערה על-יד אחותי אז הוא כבר סיפר לה והיא היתה היסטרית וביקשה שהם יספרו גם לי כדי שאח"כ אוכל להרגיע אותה.

האמת, די שכחתי מכל הסיפור, יש כאלו שאולי יטענו שהדחקתי, אבל באמת שרוב הזמן אני פשוט לא חושבת על זה שלפני שנה גילו לו סרטן.
נכון שהיה את ההלם הראשוני והפחד מ"מה יהיה אם", אבל מכיוון שזה התגלה בשלב מוקדם כ"כ, התחזית היתה טובה, הטיפולים עברו בקלות ובמהירות ובבדיקות מעקב של 3 חודשים ו-6 חודשים הכל היה נקי ותקין, פשוט שמתי את כל זה מאחורי והייתי בטוחה שגם הבדיקה הזו תהיה תקינה – אז אין מה לחשוב על זה!

מסתבר שלא…
הרופא ניסה להרגיע ולהסביר שזה לא מפתיע וזה קורה הרבה בסרטן מהסוג הזה וגם עכשיו זה לא גרוע ויכול להיות שגם לא יטפלו בזה בשלב זה אלא רק יעקבו אחרי ההתפתחויות.
להגיד שזה מרגיע? לא ממש…
זה עוזר להדחקה, אבל לא באמת מרגיע…
אין לי מושג איך לאכול את זה, כנראה שבשלב זה אני פשוט מחכה למחר כשאבא יפגש עם הרופא ויקבל תשובות קצת יותר מלאות, ונדע אם צריך לדאוג קצת או הרבה…

עם כל הבלאגן הזה אני מרגישה קצת כמו ילדה קטנה. כי אחרי הדאגה הראשונית קפצו לי למוח 2 דברים מאוד מפגרים:
1. רק שאבא לא יספר לאח שלו עד שיהיו תשובות סופיות!
מה לעשות שדוד שלי היפוכונדר והיסטרי וזה רק יעלה לו את לחץ הדם והוא יציק וילחיץ את כולם…
2. איך הסרטן הזה יודע להגיע תמיד שדברים מתחילים להשתנות אצלי?!?!
גם בשנה שעברה קיבלנו את הבשורה כשרוחות השינוי נשבו בכיווני, התחלתי לצאת עם בחור ואז השמיים נפלו ונתנו לי תירוץ לברוח לצד השני…

אז מיום חמישי הכל ב-Hold, האופטימיות והתקווה לשינוי הושמו על אש קטנה ואני מחכה לשמוע מה הרופא יגיד – האם אפשר להמשיך עם החיים בתקופה הקרובה או שצריך להיכנס למוד מלחמה…

קחי לך זמן / יציאת חירום

נראה לי שהשיר מדבר על משהו שונה לחלוטין, אבל משום-מה הוא פשוט נראה לי כ"כ מתאים…
"וכל דבר מבלבל ומעורפל מכאיב, זה לא נראה לך לקבל זאת בנימוס. אז בואי נצעק ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש ואף אחד לא נרגע…"

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“ואז…

  1. אין ספק שזה מלחיץ אבל זה טבעי שכך יהיה.

    שיהיו בשורות טובות.

  2. פינגבק: רוד טריפ | +shloshim30

  3. פינגבק: רק קפצתי להגיד תודה | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s