לתת

יש משהו מאוד מוזר באקט הנתינה, הוא בדר"כ חד-צדדי (צד אחד נותן והשני מקבל), אבל איכשהו שני הצדדים מרגישים מורווחים…
אני לא בן-אדם אלטרואיסטי, אני לא מאלו שחיים בשביל נתינה עד אין קץ, אבל אני מאוד אוהבת לתת לאנשים שאני אוהבת. האקט הזה משלב בתוכו כמה דברים שעושים לי טוב על הלב:
בדר"כ זה משמח את הצד השני, לפעמים זה אפילו מפתיע אותו…
הרבה פעמים זה מאפשר לי להיות יצירתית ולפעמים זו אפילו הזדמנות להכין דברים חדשים 🙂
ובאופן כללי, זה נותן לי תירוץ לעשות דברים שאחרת אין לי סיבה לעשות אותם…

אבל לא תמיד זה ככה…
יש אנשים שזה הדבר הכי מבאס בעולם לתת להם, יש אנשים שיכולים להרוס את כל אפקט הנתינה ולהפוך אותו למטלה…

סבתא שלי לדוגמא, היא אחד האנשים שהכי לא כיף לתת להם כי תמיד זה מלווה ב: "אוי, לא הייתם צריכים, יש לי כזה בדיוק בארון ואני לא משתמשת…" וזה ממשיך גם מעבר לתגובה הפולנית הנ"ל.
לפני כמה שנים הכנתי לה מתקן לתמונות של כל המשפחה (גילינו שזו המתנה היחידה שהיא לא מתלוננת עליה 🙂 ). האמת, הכנתי ל-2 הסבתות את המתקן (לכל אחת עם המשפחה שלה) כי זו היתה נראית לי מתנה מגניבה וכי היה לי כיף להכין אותו, אבל סבתא התייחסה בקושי רק לתמונה שלה ועד כמה לדעתה היא לא טובה (אתם יודעים כמה קשה למצוא תמונה טובה של מישהי שלא אוהבת להצטלם והפכה עם השנים לאישה ממש ממש לא פוטוגנית?!?!) ומאז לא ראיתי את זה…
מצד שני, אצל הצד השני של המשפחה, המתקן הונח בגאווה מעל הטלוויזיה ולמרות שעברו כבר הרבה שנים והוא די מתפרק, הוא מודבק בכל פעם מחדש…
זה לא שאני ילדה קטנה שכל קישקוש שלי צריך לתלות על המקרר, אבל מה לעשות, נעלבתי…

במשפחה שלי תמיד היו צוחקים עליי שאני קמצנית / חסכנית כי אני תמיד בודקת כמה הדברים עולים ולא מתפרעת, אבל זה נוגע בעיקר בדברים שקשורים אליי והם מותרות. עם השנים זה התמתן, אבל "השם" הזה דבק בי…
אבל אז פגשתי כמה חברות שהוכיחו לי מה זו קמצנות אמיתית…

אחת החברות הטובות והקרובות שלי היא מהאנשים האלו, אלו שאוהבים לעשות שופינג אבל יתקמצנו עת הקטנות, אלו שיחשבנו על כל מתנה ליום הולדת, אלו שיתלוננו על כל הוצאה…
ועכשיו היא מתחתנת 🙂 (מזל טוב!)
ולא סתם מתחתנת, היא מתחתנת לפי כל כללי הטקס, עם השמלת מעצבים, האולם, הקיטרינג, הפרחים ומסיבת הרווקות לה היא תמיד לעגה.
בעקרון, חתונה זו אחת ההזדמנויות שהכי כיף לתת בהן. כולם שמחים, כולם במצב רוח טוב ומוכנים להשקיע, במיוחד כשמדובר בחברה טובה כ"כ! (חתונות של קרובים רחוקים או סתם מכרים, זה סתם תיק…)
אבל מכיוון שאני מכירה את התגובות שלה לכל ההוצאות על חתונות של חברות קרובות אחרות, אני מודה שקצת יצא לי החשק להשקיע…
זה נכון שלא כל מתנה מתבטאת בהוצאה כספית וזה נכון שאתה לא נותן כדי לקבל, אבל משהו בחשבונאות הזאת קצת מוציא את הרוח מהמפרשים…

השיא היה אתמול שאחותה התאומה התקשרה אליי.
הן תאומות זהות שבחרו בכיוונים שונים לגמרי, אחת למדה איתי בטכניון וכולה ריאלית והשניה למדה עבודה סוציאלית ומתרחקת ממספרים כמו מאש.
אבל עם כמה שהן שונות, יש כ"כ הרבה דברים שבהם הן דומות (מלבד המראה) ואחד מהם הוא החשבונאות…
האחות התקשרה אליי אתמול כדי להתלונן על כל ההוצאות שלה על החתונה (כי כמו שהיא אמרה, "למי עוד אני יכולה לספר את זה?!?").
בתור אחת שחיתנה רק לפני חודשיים את אחותה, אני לגמרי מבינה את התסכול מללכת לחתונה של אחותך הקטנה לבד (כן, אחותה התאומה קטנה ממנה ב-3 דק'), אני מבינה שזה יכול מאוד לתסכל להוציא כ"כ הרבה כסף על שמלה שנלבש רק פעם אחת ואני גם מבינה שעובדת סוציאלית מרוויחה קצת פחות ממני…
אבל בכל זאת היה משהו מוזר בתלונות האלו והחשבונאות על כמה לתת מתנה וכמה הוצאות יש על מסיבת הרווקות וכו' כו'. זה משהו אחד להתבכיין על הוצאות לחתונה של חברה/משפחה רחוקה, אבל של אחותך?!?!

הדבר היחיד שהצחיק אותי בכל הסיטואציה היה שאחותה (חברה שלי) היתה מגיבה בדיוק באותה הצורה 🙂

נכון שלכל הפוסט הזה אין ממש קשר למסע שלי, סתם משהו שחשבתי עליו לאחרונה…

שיהיה המשך שבוע נפלא!

היה מתבקש לשים כאן את השיר "לתת" של בועז שרעבי, אבל נראה לי שהטקסים בצבא די מיצו אותו…

דיוקן עצמי / נורית גלרון

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s