אופטימיות זהירה

חזרתי עכשיו מביקור אצל סבתא, היה כיף כרגיל (אולי אפילו יותר מהרגיל) ובדרך חזרה מצאתי את עצמי מחייכת יותר מהרגיל! שרתי בקולי קולות עם הרדיו ובהמשך עם הדיסק המעולה של מאיה איזקוביץ (עליו המלצתי אינספור פעמים…) ופתאום זה היכה בי שמזמן לא היייתי במצב רוח כזה טוב ומזמן כבר לא כתבתי פוסט כשאני במצב רוח טוב!
אז למרות העייפות ולמרות שמחר מחכה לי יום עמוס כרגיל, החלטתי שהגיע הזמן לשבור את הקו הדיכאוני ששולט כאן לאחרונה!

החתונה של אחותי מתקרבת במהירות וההכנות לכבודה תופסות תאוצה.
לקחתי על עצמי הרבה מטלות ונודבתי לעוד כמה: אנחנו מכינים לה ולבעלה לעתיד סרטון הפתעה (אנחנו מאוד מקווים ששלנו יהיה מיוחד ופחות בנאלי מרוב הסרטונים שמראים בחתונות, ואם לא – אז לפחות שהם יהנו 🙂 ),  כמובן שגם את ההזמנה עזרתי להכין (לפחות למדתי קצת פוטושופ בזכות זה) ובנוסף צצה לה מסיבת הרווקות שלמזלי אני לא מארגנת אבל איכשהו הוזמנתי אליה וצריך להכין ברכה מקורית.

מעבר לכל זה, אני מתחילה לגלות בעצמי כל מיני צדדים מאוד מוזרים:
מאז שאני בוחרת לעצמי את הבגדים לא לבשתי שמלה או חצאית (והנשף של יב' לא נחשב, נכנעתי ללחץ חברתי ונראיתי נורא!), אבל בשבוע שעבר הלכתי לקנות שמלה לחתונה עם חברה. היא מנסה להלביש אותי בשמלה כבר שנים ומאז שאחותי הכריזה על אירוסיה מנדנדת לי שנלך לקניות, ולבסוף נשברתי… מיניתי אותה כאחראית על הנושא והבטחתי למדוד כל מה שהיא רוצה, אבל לא התחייבתי לקנות.
הרגשתי כמו בפורים, לא ידעתי בכלל איך לובשים את הדבר הזה, איך זה אמור לשבת עליי ואיזו גיזרה תחמיא לי, אבל בסוף היום היתה ברשותי שמלה שכולם אישרו (אמא ואחותי קיבלו צילום ON-LINE, וכל היתר ראו תמונות לאחר הקנייה) והשימחה היתה גדולה (אני עדיין מנסה להתרגל לרעיון).
השלב הבא היה נעליים. גם זו משימה לא פשוטה: למצוא נעל יפה, עם עקב לא גבוה מידי ושהרגל הבעייתית שלי תדע להתמודד – לא פשוט בכלל!
וככה מצאתי את עצמי הופכת לבחורה שלא חשבתי שאני יכולה להיות והתחלתי לנבור בכל מיני אתרים של חנויות נעליים ומעצבי נעליים…
ולסיום, יש את עניין התכשיטים…
עד עכשיו, לא הייתי חזקה בתחום, אבל אם כבר תחפושת – אז עד הסוף!
אתמול אחותי ואני נסענו תל-אביבה לחפש לה ולי נעליים ותכשיטים. נרשמה הצלחה חלקית, אבל גם זו התקדמות 😉

וכך קרה, שאחותי הקטנה מתחתנת ואני הרווקה הזקנה של המשפחה מגלה בעצמי צדדים חדשים. מי יודע, אולי כמו שסבתא שלי אמרה שהיא ראתה את השמלה, מישהו יראה אותי לבושה בשמלה וייפול לרגליי 🙂 (ממש…)

re-inventing-yourself

מעבר להכנות לחתונה המדוברת, היו כל מיני עיניינים שקשורים לתחום הזוגי.
לפני שאני נכנסת לפרטים, אני חייבת להצהיר כאן, קבל עם ועדה, שהשלמתי עם זה שזוגיות אני לא אמצא בקרוב. עם זאת, אני לא לגמרי שלמה עם החלופה הבודדה ולכן עדיין לא התייאשתי לגמרי…
אז מה עבר עליי השבוע?

קבעתי להיפגש עם הבחור עליו כתבתי בשבוע שעבר ביום שני, אבל ביום ראשון גיליתי שהשבוע שלי עומד להיות יותר עמוס מהמתוכנן ויכלול לפחות לילה לבן אחד (היתה לי הרגשה כזאת כבר בסופ"ש כשלא הספקתי לעבוד, אבל לא חשוב) ונאלצתי לדחות את פגישתנו המתוכננת.
החלטתי לנקוט בגישה הישנה והתקשרתי לבחור. ניהלנו שיחה קצרצרה ואז סיפרתי לו שהשבוע שלי מסתבך ולכן כדאי שנדחה את הדייט, הוא בתמורה ענה: "טוב, אין בעיה. דברי איתי כשתרצי להיפגש. ביי" וניתק.
בהיתי בפלאפון במשך כמה שניות, המומה מתגובת ה'נבי נעלבי' וחזרתי לחיי…
ברביעי, שנייה לפני שהשבוע נגמר וכשהלחץ קצת ירד, החלטתי לשבות את דממת האלחוט ולנסות ליצור קשר ולראות מה המצב. זכרתי שרביעי זה יום ארוך בשבילו (עבודה ולימודים) ולכן שלחתי הודעה מתנצלת שנעלמתי.
ואז התחילה סאגה חדשה…
לרגע חשבתי שיצאתי מהארון בלי ששמתי לב והתחלתי לצאת עם בחורה…
הבחור פשוט מנתח למוות כל דבר!
הוא התחיל לנזוף בי בסמס על העלמותי ופיתח תיאוריות שלמות בנושא וכך יצא שניהלנו שיחה שלמה בסמסים על למה דחיתי אותו בתחילת השבוע ומה אנחנו רוצים מהקשר (ברצינות? 2 דייטים וכבר דנים בזה?!?!)
בסופו של דבר, החלטתי ללכת כנגד האינסטינקטים שלי והצעתי שבכל זאת ניפגש למחרת. הוא כמובן שיחק אותה עסוק וקבענו לדבר בשישי ולראות מה קורה.
בחמישי קיבלתי סמס מפתיע שהציע שניפגש בכל זאת.
יצאנו לסרט 'מראה-מראה' (מומלץ בחום!) וכל הסיטואציה היתה הזויה – כאילו שהכרחתי אותו להיפגש, כאילו שאני עומדת לאיזה מבחן. מזל שהסרט היה מוצלח…
הסרט נגמר, התחלנו ללכת לכיוון היציאה, הוא לא עשה "קולות" של רוצה לשבת לשתות משהו, אז משכתי לכיוון האוטו. הוא ליווה אותי וניפרדנו כידידים.
הייתי בטוחה שכאן זה נגמר – אבל לא…

למחרת קיבלתי סמס ששואל מה אני חושבת עלינו ואחרי שעתיים שלא עניתי (שנ"צ שישי) עוד סמס שאומר שאם אני לא בעניין זה גם בסדר והוא יבין.
כן, כן, אחרי כל הסאגה המביכה הגיע סמס עוד יותר מביך…
ואם לא מספיק שהשאלה הזאת היתה הזוייה בהתחשב באיך שנגמר הדייט, היא נשאלה בסמס!!!

נשמתי עמוק, וניסיתי לנסח תשובה שלא תעליב…

"האמת, אני לא ממש יודעת מה לחשוב. אבל לא נראה לי שזה יילך…"

הוא איחל לי בהצלחה בהמשך ואני לו, וחשבתי שכאן זה נגמר (שוב), אבל לא! (שוב!)
עוד סמס והפעם עם עצה לחיים:

"אם יורשה לי לתת לך טיפ. תנסי להיות יותר קלילה… :)"

ברצינות?!?
מה אתה חי בסרט?!?

התחלתי את הפוסט הזה בהצהרה שאני במצב רוח טוב ואני חושבת שלסאגה הזאת יש קשר לזה.
ככל שאני חושבת על זה, אני די בטוחה שהסיטואציה ההזוייה הזו השפיעה עליי לטובה!
לפעמים הסיטואציות ההזויות הללו יכולות לדכא, להכעיס או סתם לבאס, אבל הפעם היא פשוט הצחיקה אותי!
אני מודעת לכך שיש לי הרבה שריטות ולא מעט חסרונות (באופן כללי, ובכל הקשור לזוגיות בפרט), אבל משום מה השריטות והחסרונות של הצד השני פשוט שיעשעו אותי הפעם. במיוחד הטיפ האחרון. הבחור שעשה ניתוח פסיכולוגי לסמסים שלי כבר בדייט השני, המשיך בניתוח פסיכולוגי "מעמיק" בחלופת הסמסים הבאה וכמעט ולא דיבר איתי במהלך הדייט השלישי ממליץ לי להיות יותר קלילה…
אין ספק שיש יתרונות בלהיות רווקה, איפה עוד הייתי אוספת חוויות כאלו?!?!

שיהיה אחלה שבוע, ושיגיע כבר פסח – בא לי עוגיית בוטנים וחופש ארוך באיסלנד!

בראש אחד / יהודית רביץ ודני ליטני

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s