לגמור כמו ברנר

אתמול בצהרים יצא לי לשמוע חלק מתוכנית הרדיו המצויינת של סיוון רהב-מאיר וידידיה מאיר.
בתוכנית הם השמיעו את השיר 'לגמור כמו ברנר' של אריאל הורוביץ שהוא פשוט שיר מצויין!
הרבה פעמים יצא לי לחשוב על סיטואציות מסויימות – "מה אני הייתי עושה?"

כבר שנים שאני מנסה להבין איך אני הייתי נוהגת אם הייתי חייה בתקופת השואה. האם הייתי שורדת את התלאות האלו? האם אני הייתי מוצאת את הכוחות הנפשיים לעשות מעשה? האם אני הייתי מצליחה להתבגר ברגע אחד?
ככל שאני חופרת בזה, אני מגיעה למסקנה שבכלל לא בטוח… כנראה שלא… אבל אי אפשר לדעת…

לגמור כמו ברנר / אריאל הורוביץ

זה נכון שהשואה היתה אירוע קטוסטרופאלי, משהו שלא ניתן לדמיין ובטח שלא ניתן לנחש איך היינו מגיבים בתוך בסיטואציה הזאת, אבל המחשבות על איך אני היית מתנהגת בסיטואציה מסויימת לא מוקדשות רק לאירועים הרי גורל כאלו…
לפעמים גם אירועים קטנים של החיים, סיפורים שחברים מספרים או סתם כתבה בעיתון יכולה לגרור אותי למחשבות כאלו…

הכי קל זה לתת עצות מהצד (תאמינו לי, אני עושה את זה למחייתי 😉 ), אבל כשמגיע הזמן להקשיב לעצות של עצמנו ולממש אותן, כאן מתחילה הבעיה הגדולה!
כמה פעמים נתתי עצה לחברה טובה, היה לי כ"כ ברור מה היא צריכה לעשות, אבל כשאני הגעתי לאותה סיטואציה – נפלתי באותו בור ולא הקשבתי לעצה של עצמי?!?! (לפעמים התעלמתי ממנה ולפעמים אפילו לא זכרתי אותה!)
כמה פעמים יצא לי לקבל עצה טובה, היה לי כ"כ ברור שזה מה שאני צריכה לעשות, אבל באותה הסיטואציה זה היה בלתי אפשרי להקשיב לעצה הזאת?!?!? (לפעמים התעלמתי ממנה ולפעמים אפילו לא זכרתי אותה!)
כמה פעמים יצא לי להשתמש בתירוץ "את/ה פשוט לא מבין/ה!, זה לא כזה פשוט!" ?!?!
כמה פעמים יצא לי לשמוע את הקול הפנימי הזה שאומר לי "כדאי לך לעשות X, אחרת תשלמי על זה…" ופשוט התעלמתי ממנו?!?!?
כמה פעמים ראיתי סרט או תוכנית טלוויזיה וידעתי בדיוק מה הגיבור/ה צריכים לעשות ואיך הם צריכים להתנהג, התפלאתי על ההתלבטות המזוייפת ובסוף באותה סיטואציה ממש התנהגתי בדיוק כמו הגיבור/ה והתלבטתי בלי סוף?!?!

לפעמים אני יושבת אצל הפסיכולוגית שלי ובא לי לבעוט בעצמי!
כ"כ ברור לי מה אני צריכה לעשות, הפתרון לבעיה עומד לנגד עיניי, משהו כ"כ פשוט שיכול להקל על חיי בצורה כ"כ משמעותית, אבל לא – משהו עוצר בעדי לפעול ע"פ "העצות" של עצמי…
ברור לי שאני צריכה לצאת יותר, להיפתח, לדבר, לקחת סיכונים…
ברור לי שאני צריכה להוריד את מפלס הציניות, להרשות לעצמי להיחשף, להיפגע…
ברור לי שאני זאת שמעכבת את עצמי, שאם אני לא מרשה לאחרים להתקרב – הם לא יתקרבו…
הכל ברור, רק לא ברור לי איך אני מרשה לעצמי לעשות את זה?!?!?

why

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s