השבוע הפורה שלי

מה שלומכם? איך אתם שורדים את הקור הזה? גם אתם מתגעגעים לתנורי הספירלה של פעם שבאמת חיממו ולא רק הפיצו אור?
אני לא זוכרת אם כבר סיפרתי לכם, אבל באופן כללי אני מעדיפה קור על חום, חורף על קיץ. כך שהחורף הזה ממש משמח, אני פשוט קצת מתגעגעת לתנור האדום הישן שלי שהלך לעולמו לפני קצת פחות משנה, הוא ידע לעשות את העבודה…  אולי בגלל שהתחליף שלו לא מצליח להיכנס לנעליו הגדולות, המסע שלי נכנס סופסוף להילוך שני (בכל זאת, צריך מישהו שיחמם אותנו בלילות הקרים).

אחרי הפתיחה המבטיחה הזאת, אני חייבת לתת ספויילר קטן, עדיין לא נמצא המחמם האנושי…
אבל, 2 דייטים בשבוע, עם 2 בחורים זה די מרשים!

בפוסט האחרון התלוננתי על תרבות הסמסים המאוסה, אבל החלטתי שלא לפסול את הבחור (להלן: "המסמס") ולכן נפגשתי איתו בשני בערב.
נפגשנו במדרגות הנעות בדרך לבית הקפה וישר קיבלתי מחמאה: "ואוו, את באמת נראית כמו בתמונות! כלומר, יותר יפה במציאות, אבל כמו בתמונות…" התחלה די מוזרה, אבל לא הייתי בררנית במחמאות ואפילו שאני לא חזקה בקבלת מחמאות אמרתי תודה רבה והתעניינתי אם יש הרבה שמרמות…
המשך הדייט התנהל על מיי מנוחות, הבחור לא בדיוק לטעמי (והקפה היה ממש גרוע), אבל לא גם לא היה בלתי נסבל. עד שחזרנו בפעם השלישית לשיחה על העבודה שלי.
ניסיתי לנווט את את השיחה לנושאים אחרים, להתעניין בחייו אבל בכל פעם הוא ניווט את השיחה חזרה לעבודה המרתקת שלי.
בקיצור, "המסמס" לא בשבילי…

לבחור השני (להלן: "הפסיכולוג") החלטתי לתת צ'אנס למרות שמהתמונות נראה שהוא לא בדיוק הטעם שלי. דיברנו בקצרה בשישי אחה"צ וסיכמנו להיפגש במוצ"ש.
נפגשנו במקום הדייטים הרגיל שלי – המרינה בהרצליה (חנייה, מבחר בתי קפה ופאבים ו-13 דק' מהבית!). האמת, לא טעיתי, חיצונית הוא לא ואוו – לא לגמרי הטעם שלי, אבל הוא נראה בחור נחמד אז מה יכול להיות רע?
השיחה זרמה ולא הרגישה כמו ראיון עבודה ואז חלה תפנית בעלילה…
במקום נושאי השיחה הרגילים של דייט ראשון (עבודה, לימודים, משפחה, טיולים בחו"ל…) פתאום החל סשן טיפול פסיכולוגי!
לא יודעת למה, אבל החלטתי לזרום עם העיניין והייתי ממש פתוחה!
הוא סיפר לי על מערכת היחסים האחרונה שלו ושהוא מחפש מישהי רצינית להתחתן איתה ולהקים משפחה. אני הודתי בפניו שאני גם רוצה, אבל אני בכלל לא בטוחה שהגבר הבא של חיי יהיה הבחור איתו אני אתחתן.
וכאן "הפסיכולוג" נכנס לתמונה…
אני מוכרחה להודות שהוא קרא את המפה ממש טוב והבין עם מי יש לו עסק. הוא זיהה את החומות הרבות שלי, אבל ניסה למצוא את הפירצות שבהן כבר בדייט הראשון וזה מוזר. זה הרגיש קצת כאילו אני מהווה איזה אתגר טיפולי בשבילו, כאילו הוא מנסה למצוא את הסיבה איך בחורה כמוני מצליחה כ"כ בתחום המקצועי אבל כ"כ בפיגור בתחום הריגשי/זוגי והכל בדייט הראשון. (עם הפסיכולוגית שלי לא הגעתי לנק' אחרי פגישה אחת, אז בדייט?!?)

אבל כמו שאמרתי, ניסיתי לזרום עם העיניין ולכן ניסיתי להיות כנה ככל שניתן, וזה לא קל בכלל… במיוחד כי אין לי תשובה, במיוחד שזו השאלה הגדולה ובמיוחד שזה נוגע בכל הנקודות הכי רגישות שלי.

בקבוצת "מאותגרי זוגיות" שלי, יש כל מיני אנשים בכל מיני שלבים בחייהם, שהמשותף לכולם הוא הלבד והקושי במציאת זוגיות. חלקם סיפרו על הזוגיות הגרועה של ההורים שלהם ועד כמה זה משפיע על הבחירות שלהם ועל הקשרים שלהם, אחד סיפר על הקשיים החברתיים שלו באופן כללי ועד כמה זה הרבה יותר משמעותי בזוגיות ואחד סיפר על הזוגיות הארוכה שהיתה לו שצילקה אותו. ואני יושבת שם בצד וחושבת לעצמי עד כמה הייתי שמחה שהיה לי את מי להאשים, עד כמה הייתי שמחה למצוא את הנקודה/האדם/האירוע ש"אשם" במצב שלי היום. ברור שאני לא הייתי רוצה לחוות את הדברים האלו, אבל נראה לי שיש משהו קצת מקל כשמוצאים את הסיבה לקושי הזה.

באופן מפתיע, גם את זה אמרתי ל"פסיכולוג" (לא על הקבוצה, אבל על תאוריית ה"אשם" שלי) וניסיתי להסביר שאין לי סיבה ברורה ללמה אני כמו שאני, אבל מי שירצה אותי יצטרך להיות סבלני, הוא יצטרך לחשוב שאני מספיק שווה את המסע הזה על כל תלאותיו, לא כי אני משחקת משחקים אלא כי יש דברים שלא פשוטים לי ולא באים לי בטבעיות…

הדייט המוזר נגמר ליד המעלית ושנייה לפני שהוא פנה ימינה ואני שמאלה, נשאלה השאלה הגדולה: "טוב, אז מה הלאה? את רוצה שניפגש שוב?"
ואני בחצי אדישות הרגילה שלי: "כן, למה לא…"
והוא: "השאלה אם זה משהו שאת באמת רוצה או שזה משהו שאת עושה כי צריך או כי זה חלק מהתרגול שלך… כי אני לא רואה עלייך שאת ממש רוצה את זה."
כאן החלטתי לשקר קצת ואמרתי: "לא, אני רוצה".

האמת שאני לא ממש רוצה, אבל אני צריכה. כל מה שרציתי לעשות זה לברוח, אבל משהו בתוכי אמר לי שזו בדיוק הסיבה שאני צריכה להישאר. אולי זה ניצול של "הפסיכולוג", אבל אם בדייט הראשון הוא מכריח אותי להתעמת עם הנושאים הללו, אולי הוא יהיה מספיק סבלני כדי לתת לי לקלף כמה שכבות… מי יודע…

מרסדס בנד/ימים רבים

מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה, הוא שבר אותי…
לחלוחית קלה (או כבדה, תלוי מתי) תמיד מופיעה לי בעין…

מודעות פרסומת

8 תגובות ל-“השבוע הפורה שלי

  1. היי, הגעתי לבלוג המעניין הזה מקישור שהופיע בתגובה ב-ynet.
    ראשית, אני מסכים איתך שאין על החורף. גם אני מעדיף קור על פני חום.
    לגבי נושא ההכרויות (אני מעדיף לקרוא לכך בשם המרתיע "שידוכים"). כתבת שאת בפיגור בתחום הזה, גם השתמשת במילה "אשמה". ו"קבוצת מאותגרי זוגיות" זה בכלל משהו. לדעתי עדיף לא להסתכל על זה ככה.
    גם אני בגיל שלך ובמצב פחות טוב ממך (מאותגר זוגיות + מאותגר עבודה). אבל אני לא מסתכל אחורה.

    • קודם כל, ברוך הבא!
      תודה רבה על ההערות. אני מניחה שיש משהו במשפט "להסתכל על הכוס המלאה" ובכל התאוריות שטוענות שמחשבה יוצרת מציאות, אבל חיים של אופטימיות מלאה והסתכלות דרך משקפיים וורודים לא כ"כ מתאימים לי 🙂 (למרות שגם על זה אני עובדת).
      אני לא חושבת שצריך להתחמק מהאמת והאמת שמי שנמצא בקבוצה הזאת הוא מאותגר בתחום הזוגי והאמת הקשה היא שלאישיות שלי יש חלק גדול במצב שאליו הגעתי – אבל יש לה גם חלק בעובדה שאני עובדת על שינוי המצב 🙂
      אז בנימה חיובית זו, שוב – ברוך הבא למסע שלי ובהצלחה במסע שלך!

  2. כמישהו שבמקרה הגיע לדף הזה וקרא את הפוסט ולא מכיר אותך או את שרשמת קודם לכן, בלטו לי כמה בעיות כבר בצורה בה הצגת את הדייטים. קודם כל ניגשת בגישה שלילית מראש לשניהם – לא היו הכי לרוחך, אבל עשית טובה בכל זאת ונתת הזדמנות.
    כשדייט נהיה סטנדרטי מדי, את מתלוננת על כך. כשהשני מתפתח בצורה שונה, את מתלוננת גם על זה ואז מדגישה שזרמת עם זה למרות זאת, כשבסוף את אומרת בבירור ששיקרת לו כשהבעת עניין במפגש נוסף.
    זה לא מעיד טובות עלייך או הרגלי הדייטים שלך. לדעתי, את צריכה יותר לגבש לעצמך את הדברים אותם את מחפשת בבן זוג ואיך הם יכולים להתבטא בדייטים או לא. ואל תגשי לדייטים בתור טובה שאין לך כח אליה, אם את לא באמת מרגישה מוכנה להיכרות, הדייט סתם יהיה בזבוז זמן. ופתיחות תמיד יכולה לעזור.

    שיהיה לך בהצלחה.

    • הי ג'רי,
      ברוך הבא!

      אכן עלית כאן על הבעיה המרכזית שלי…
      מישהו פעם אמר לי שלחלק מחמאות דורש תרגול – בהתחלה זה מרגיש מזוייף אבל בסוף זה הופך לטיבעי ואמיתי. אז החלטתי לאמץ את הגישה הזאת גם לנושא הדייטים.
      אם אני לא אתרגל, לעולם אני לא אצליח…
      זה אולי נשמע קצת כמו ניסוי בבני אדם וגם לי קשה עם זה (ולכן אני לא יוצרת ציפיות אצל בחורים שאין לי בהם עניין כלל), אבל כרגע זו הדרך היחידה שלי להתמודד עם הסיטואציה (בנוסף לבלוג הזה, לקבוצה ולעבודה האישית).
      אני מאוד מקווה שבקרוב יהיו לי סיפורים יותר אופטימים לחלוק 🙂

  3. היי,

    גם אני הגעתי לכאן במקרה ונהניתי מאוד לקרוא את הפוסט. את כותבת מעולה!
    כמי שנמצא במצבך ובשכבת הגיל שלך, אני בהחלט יכול להזדהות עם מה שכתבת.
    אני חייב לומר שאני לא כ"כ מסכים עם התגובה הראשונה. המגיב הראשון טוען שאסור להסתכל אחורה ושתמיד צריך לחשוב בצורה חיובית.
    זו גישה קצת בעייתית, מפני שהיא מונעת מאיתנו לנתח דברים באופן רציונלי וללמוד מכשלונות שאירעו לנו בעבר.
    אני ממליץ בחום על ההרצאה המצויינת (והמצויירת :)), שבקישור הבא:

    היא מסכמת את מה שרציתי לומר בצורה טובה (אם כי בהקשר קצת שונה).

    המון בהצלחה!

    עמי

  4. פינגבק: סמס 2 | shloshim30

  5. פינגבק: מזל טוב! | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s