אהבת נעוריי

אחד הדברים שיותר קשה לי להודות בהם היא ההתאהבות המפגרת שהיתה לי בתיכון.
איכשהו, תמיד כל העניין מלווה בתירוצים, הצדקות וכל מיני "ניפנופי ידיים" בניסיון להמעיט מהעניין עצמו – 3 שנים מחיי ביזבזתי בלהתאהב ולאהוב מרחוק בחור שלא ממש שם עליי…

בניגוד לכל סרט הוליוודי, לסיפור הזה אין סוף טוב, הספורטאי לא מגלה שלמעשה הוא מאוהב בצופיפניקית החננה שמאוהבת בו. הסיפור הזה הסתיים בקול ענות חלושה, הרבה לפני שהוא בכלל התחיל…

אולי כדאי שאני אתחיל בהתחלה…
הוא היה ספורטאי בשקל, יוצא כיתת ספורט שמבין קצת בכדורסל אבל לא גבוה מספיק וכנראה גם לא מוכשר מספיק כדי לעשות מכדורסל קריירה.
אני הייתי הצופיפניקית החננה שהיה נחמד לצחוק איתה בשיעורים.
אין לי מושג מה היה בו שגרם לי להתאהב בו, אני אפילו לא בטוחה שהתאהבתי בו ולא בדימוי שיצרתי לו.
במשך כל התיכון הקפדתי להכחיש בכל פעם שנשאלתי אם אני אוהבת אותו ולא שיקרתי, אפילו בפני עצמי לא הודתי בהתאהבות הטיפשית הזאת.
אבל איכשהו, תמיד עניין אותי לדעת מה הוא עושה, תמיד ניסיתי להתקרב ומאוד קינאתי בכל אחת שקיבלה ממנו תשומת לב. ככה זה כנראה שמאוהבים…


זה השיר "שלנו"…
בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בשיעור שבו המורה איחרה ומצאנו רדיו בכיתה, חיפשנו תחנת מוזיקה וכשהשיר הזה התחיל להתנגן הוא ביקש להשאיר כי זה שיר טוב. יש לי הרגשה שאני היחידה שזוכרת את זה…

כשנגמר התיכון וכל אחד הלך לדרכו, הסיכוי שניפגש היה ממש נמוך.
אני כבר לא גרתי בעיר הולדתי, לא שירתנו באותה יחידה ולא היו לנו אותם החברים כך שבכלל לא ידעתי מה קורה איתו (וכמובן שלא היה פייסבוק, בכל זאת – כל הבלוג הזה נםתח כי אני כבר זקנה 🙂 ).
אחרי בערך שנתיים-שנתיים וחצי מסיום התיכון, הלכתי לתומי בבסיס ופתאום, באמצע הדרך ראיתי אותו. בבת אחת הבנתי את משמעות המשפט "נעתקה נשימתי". איכשהו הצלחתי לגרד איזה משפט נימוסי ואפילו להראות התעניינות ולשאול מה קורה ומה הוא עושה כאן.
אבל הוא היה כ"כ לא חברותי, כאילו שהוא לא מכיר אותי, כאילו שלא היינו באותה כיתה 3 שנים, כאילו שלא היינו שותפים במעבדה במשך שנתיים, כאילו שזה מביך אותו שאני מדברת איתו.
מה שהפך את המפגש הזה ליותר מעליב היא העובדה שבמהלך השירות שלי פגשתי בכמה בנים שהיא איתי בכיתה (והיו חברים שלו) ושלא היה לי קשר איתם בתיכון, אבל כשנפגשנו בצבא היתה התרגשות גדולה, כאילו שהם פגשו עכשיו את החברה הכי טובה שלהם מהתיכון.
הם, שלא היה לי קשר איתם מעבר ל'שלום-שלום' בבי"ס, שמחו לראות אותי בכל פעם שנפגשנו, אבל הוא, ש'בילינו' כ"כ הרבה שעות בבי"ס ביחד, עושה טובה כשהוא מדבר איתי.

אבל מה אני אעשה, כנראה שמההתאהבות הראשונה קשה להיפטר, ובמשך כל התקופה שלי בחטיבה ניצלתי את קשריי בשלישות והתעניינתי בשלומו ואיפה הוא שובץ אחרי קורס הקצינים.
הלוואי שכאן היה נגמר הסיפור, אבל לא…
אחרי שהשתחררתי נודע לי שהוא מאבטח אישים יחד עם בן-דוד שלי ובטיפשותי אפילו מסרתי לו ד"ש (אין לי מושג אם אכן הוא הועבר, אבל לא קיבלתי אחד בחזרה). וכשכבר הייתי בטוחה שמצאתי מושא התאהבות מפגר אחר, פתאום פגשתי אותו בחתונה של בן-דוד שלי.
הוא הגיע לשם עם איזו בלונדה, עמד בתור לאוכל וכשבאתי להגיד שלום (התלבטתי, אבל החלטתי לגמור עם זה ולהתפנות לשמחה במקום לחשוב עליו כל הערב), הוא היה מאוד מופתע לראות אותי, כאילו שאין לי ולבן-דוד שלי אותו שם משפחה (והוא לא כזה שכיח), ומאוד לא עניינתי אותו, אפילו לא בקטע הנימוסי…

הדבר הטוב היחיד שיצא מאותו מפגש זה שסופסוף הבנתי שהתאהבתי בדמות דימיונית שהמצאתי, במישהו שהוא לא קיים, במישהו שנורא רציתי שיהיה אמיתי אז הלבשתי אותו על הבחור הזה.
הבנתי גם שעשיתי את השטות הזאת עוד כמה פעמים בחיי, גם בצבא היה בחור מסכן שהצמדתי לו אידאל שאינו קשור אליו וגם באוניברסיטה היה אחד כזה.

השאלה הגדולה היא למה?
אני חושבת שיש בזה משהו יותר קל, להתאהב במישהו לא מוכר, שהסיכוי שיקרה איתו משהו הוא נמוך עד אפסי ולכן רוב הסיכויים שהוא לא יאכזב, לא יהיה לו את הצ'אנס לאכזב…
התאהבות שכזו לא מחייבת אותי להיפתח בפני מישהו, לחשוף בפניו את הרגשות שלי, לשמוע את ה'לא' ואפילו לא את ה'כן'…

ככה עברו השנים, כל מיני בחורים מסכנים מילאו את הלב שלי בלי שהם היו מודעים לכך (או אולי הם ידעו ולא עשו כלום בנדון?), אבל אף בחור אמיתי לא הצליח לחדור לי ללב, אף בחור אמיתי עדיין לא הצליח לחדור את המעטפת הקשיחה שמסביבי…
מעניין אם זה יקרה ומתי…
מעניין איך זה מרגיש…
מעניין…

לבד...

אולי אני באמת צריכה לצייר לי בחור על הסדינים...

נ.ב.
היום בארוחה המשפחתית גיליתי שניתנה הוראה לסבתא להפסיק להציק לי בעניין זוגיות. אבא לקח יוזמה וביקש ממנה להפסיק לשאול ולהטיף כי זה נושא רגיש. הוא מנגד, לא הפסיק… מישהו אמר מוסר כפול?!?!

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“אהבת נעוריי

  1. פינגבק: פרפרים | shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s