שריטות

השבוע היה שבוע קשה, שבוע שבו גיליתי עד כמה השריטה שלי עמוקה, שבוע שבו גיליתי עד כמה נשארתי מאחור, שבוע שבו היה ברור לי יותר מהכל שחסרים לי בחיים 2 כפתורים קטנים: mute למחשבות ולמוח ו-restart לחיים בכלל…

אז מה השריטה שלי? זו שהביאה אותי למסקנה הגורפת הזו? יש לי רתיעה עזה ממגע, מאינטימיות…
ואוו, איזה מוזר זה להודות בזה בפני רבים. אפילו מול הפסיכולוגית שלי זה קשה, אפילו להודות בזה לעצמי זה מטורף.
הכל התחיל ביום שישי בערב, נפגשתי עם הבחור (ב', למי שעוקב) לדייט שלישי, דייט שחובק בתוכו את הרמיזה, ההבטחה, הכיוון של אינטימיות.
מאז ומתמיד מגע היה משהו שקצת זר לי, כבר שהייתי ילדה חיבוקים מהמשפחה זכו לתגובה קרירה והתחמקות חצי אלגנטית ונשיקה רטובה זכתה לניגוב בוטה.
כשפולחן החיבוקים בצירוף נשיקה על הלחי התרחב למפגשי חברים, היה ברור כבר לכולם שאיתי זה לא כ"כ עובד. מה אני אעשה, מבחינתי אנשים הם לא מזוזות ואין צורך לנשק אותם בכל כניסה ויציאה מחדר 😉

איך כל ההקדמה הזו קשורה ליום שישי?
נפגשנו שוב באיזה בית קפה בשרון, הגעתי אחרי א.ערב מפוצצת אצל ההורים אז הסתפקתי בדיאט קולה (טעות מס' 1, פגישה 3 למישהו שלא טוב באינטימיות וחושב יותר מידי, מחייבת משקה אלכוהולי). השיחה יחסית זרמה, מסתבר שעניין הסרטן של אבא לא כ"כ רחוק ממה שעבר עליו לא מזמן (אני רק מקווה שהתוצאה הסופית אצלי תהיה הרבה יותר טובה…), המשכנו לדבר על הטיולים המתוכננים שלנו לחו"ל בחגים (כל אחד לקצה עולם אחר) והחלו צעדים ראשונים מצידו ליצירת מגע.
מהרגע הזה, כל מה שאני ראיתי בעיניים שלו זה את המבט הבוחן איך הוא יכול להתקרב ולגעת. וכאן נכנסת לתמונה השריטה העלובה שלי.
הרי בינינו, אם החיים שלי היו סרט (אפילו סרט עלוב בהולמרק) הייתי כ"כ מובכת בשביל "הגיבורה". איך היא הגיעה לגיל 30 ועדיין כל צעד קטן שרק מריח מאינטימיות גורם לה להרים חומות גבוהות ודוקרות ולהתרחק מהר ככל האפשר מהבחור?!?!


דקה 3:40 – תיאור מושלם של דייט ראשון!

וזה מה שקרה, ניסיתי לזרום בקטנה עם גילויי החיבה, אבל בסיום הדייט הסברתי לבחור שאין ברירה ונצטרך לקחת את זה לאט…
להפתעתי הוא לא ברח…
אבל מאז, אני מתבשלת במיץ של עצמי, מנסה להבין למה ומאיפה מגיעה השריטה הזו. מנסה להחליט האם יש לי את הכוח להלחם וללכת נגד כל אינסטינקט ורצון ולקבוע דייט רביעי או פשוט לוותר…
בחמישי הבחור צילצל שוב, קצת מילות נימוס, קצת סיפורים לא מעניינים על המעבר דירה שלו ואז השאלה הגדולה: רוצה להיפגש בסופ"ש?
מעולם לא נעשה שימוש כ"כ עלוב במצב הרפואי של סבא… (טוב, אולי להגיד שמעולם לא זה קצת יומרני, אבל לי עדיין לא יצא לנצל את מצבו ככה)
ולמרות שהבטחתי, היום לא צילצלתי…(טעות מס' 2, עכשיו יש לי יותר זמן להתבשל במיץ של עצמי)
עבדתי על נאום מוצלח ל"למה עכשיו זה זמן לא טוב כי יש לי הרבה על הראש עם אבא, סבא, עבודה, טיול וכו'". מצד שני, הכנתי גם תסריט קליל ל"למה לא התקשרתי בסופ"ש, אבל בוא ניפגש בראשון/שני". ומרוב שהתלבטתי בין 2 התסריטים, בין השטן הקטן שיושב לי על כתף ימין לשטן השני שיושב לי על כתף שמאל, הגיע כבר הערב והחלטתי שלא להחליט. לתת לסופ"ש הרגוע והנחמד שלי לעבור ונראה מה יוליד יום חדש.

אז רישמית, השבוע החדש התחיל לפני דקה ועדיין אין לי תשובה…
הלוואי שהיתה דרך לסתום את השריטה העמוקה והמביכה הזאת איכשהו…

איך זה מרגיש/כנסיית השכל

שיר מעולה, מצליח לצבוט לי את הלב בכל פעם מחדש…

מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“שריטות

  1. לא שאני הכי מאמין בזה אבל האם את בת מזל מאזניים
    ?

  2. פינגבק: ונטולין חברי היקר | +shloshim30

  3. פינגבק: תובנות מלוכסנות | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s