עצות סבתא

בורכתי בשתי סבתות דעתניות, מגניבות ואוהבות ובעיקר שונות זו מזו ב-180 מעלות.
בורכתי בשני סבים מוכשרים, אוהבים ובעלי ידי זהב אשר משלימים את בנות זוגם בצורה מדהימה.
ביקור אצל כל אחד מהצדדים מלווה בדרך כלל בתובנות עמוקות או משעשעות ולרוב הן גם וגם, בעיקר מכיוון הסבתות…

יש לי את הצד המושבניקי, אלו שתמיד היינו באים אליהם לחופשות ארוכות בחופשים מהבי"ס ומתרוצצים יחפים בכל שעות היום בלי יותר מידי דאגות, אבל החוקים אצלם ברורים מאוד. סבא שעלה לארץ אחרי ששירת בצבא אנגליה במלחמת העולם ה-2, הצטרף למקימי המושב ופגש שם את סבתא שעלתה לארץ אחרי ששירתה במלחמת העולם ה-2 בצבא ארה"ב, הלכה להכשרה, עלתה לקיבוץ והחליטה שמושב שיתופי זה יותר מתאים לה ותפסה שם גברבר צעיר 🙂

יש לי את הצד העירוני יותר, הצד ששרד את השואה וזכה לעלות לארץ ולחדש את חייו, הצד הדאגני יותר שחיי חיים פשוטים שבראש מעייניו המשפחה.
סבא שעלה לארץ לאחר שברח עם אח שלו מהנאצים, התפצל מאחיו ברוסיה ואיכשהו הצליח להגיע לישראל ולמצוא אותו כאן, לחזר אחרי סבתא היפה ולזכות בליבה. סבתא שהצליחה לשרוד את המחנות והצעדות, לעלות לארץ עם אמא, 2 אחיות ואח, לבנות חיים עם כל הזכרונות ולבחור בסבא השתקן מבין כל המחזרים 🙂

2 משפחות כ"כ שונות באופיין, שנקשרו זו לזו בזכות אבא ואמא וצבא ההגנה לישראל…

מכיוון שהסבתא המושבניקית התחתנה רק בגיל 30 (אין מה להגיד, שוברת מוסכמות עד הסוף 😉 ), זכיתי לדי הרבה ימי חסד ומעט מאוד רמזים ושאלות בנוגע לזוגיות החסרה בחיי. סבתא שלי מאמינה שלא מתפקידה להתערב בחיי הנכדים (בשביל זה יש לנו הורים) בכל הקשור לחינוך שלנו ולחיינו האישיים ותפקידה להיות הסבתא שלנו – לאהוב, לפנק שצריך, לעזור להורים כשהיינו יותר קטנים ובעיקר להנות מאיתנו.

לעומתה, הסבתא העירונית שלי מצליחה בצורה גאונית לשלב בכל ביקור ושיחה את נושא הזוגיות. וכשאני אומרת גאונית אני לא מתכוונת רק לשיחות הפסיכולוג שהיא יוזמת כשהיא מלווה אותי לאוטו בסוף הביקור או העובדה שכבר ממזמן עברנו את שלב הרמזים והגענו לשלב: "נו, אז מה עם חבר? יש מישהו?", אני מתכוונת ליכולת שלה להגיע מכל נושא כללי לחלוטין (לדוגמא: איך מכינים כוסמת) לנושא המרכזי – החבר הפוטנציאלי שלי. וכך הלכה השיחה:
אני: "סבתא, תודה רבה על הכוסמת, היא יצאה ממש טעימה!"
סבתא: "אין על מה, זו עבודה לא פשוטה, צריך לטגן את הבצל בנפרד ורק אז את הכוסמת ואז לוקחים…."
אני: "טוב, יצא טעים מאוד :-)"
סבתא: "יופי, אני שמחה שהיה טעים, ותמשיכי לקנות בגדים יפים (קדמה לשיחה שיחה על זה שהייתי בקניות) ותתלבשי יפה ותמצאי בחור יפה ונחמד…"
תודו שזו גאונות לשמה להצליח לקשר כוסמת לגבר בצורה כזו רציונאלית!!!

היום ביקרתי את סבתא וכרגיל היו לה הרבה סיפורים ועצות.
חשוב להבין שיש מספר דברים שמאוד מעניינים את סבתא שלי והעלאת כל אחד מהנושאים יכול לגרור אחריו מונולוג ארוך במיוחד שלא ניתן לעצירה בקלות: תוכניות ריאליטי (האח הגדול, מאסטר שף, כוכב נולד וכו'), תוכניות הזויות בערוץ הרוסי, חדשות ואקטואליה, נוסטלגיה, רכילות ושואה, זוגיות ולמה רק נכד אחד שלה נשוי…
השיחה היום התחילה בעדכונים האחרונים מחיי (סיום התואר השני, עבודה וכו'), עברה למונולוג מרתק על דעתה על מחאת האוהלים, הוסט לכיוון פעילות המועדונית שאליה היא הצטרפה בשעה טובה לפני כמה חודשים והרכילות על האנשים שם (שאין לי מושג מי הם, אבל הסיפור על הזקנה עם המקל שהחליטה לרקוד וואלס, התעלפה, התעוררה והחליטה שזה הזמן לרקוד טוויסט היה קורע!) ולבסוף הגענו לנושא המרכזי לכבודו התכנסנו – זוגיות! (מתובלת בסיפורים נוסטלגים משעשעים).

הסיפורים הנוסטלגים של סבתא מתחלקים ל-3 סוגים:
1. שואה וזכרונותיה כילדה מרומניה
2. סיפורי המחזרים הרבים שהיו לה בצעירותה ואיך היא בחרה בסבא
3. אנקדוטות מחיי הנישואין וגידול הילדים

את רוב הסיפורים שמעתי כבר מאה פעם, אבל רובם משעשעים בכל פעם מחדש… היום זכיתי לשמוע שוב כמה מסיפורי המחזרים.
בצעירותה (לפני שהשנים, העבודה הקשה והספגנות הקלה השאירו את סימניהם), סבתא היתה נערה יפה מאוד (בתמונות היא נראית כמו כוכבות הקולנוע של שנות ה-50), ביישנית (אל דאגה, היום הביישנות ממנה והלאה) ומחוזרת ביותר. האגדה מספרת שמחזרים רבים חיכו לה בכל יום מחוץ לבית, ע"י תחנת האוטובוס ובעבודה. מחזרים רבים הציעו לה ולאימהּ הצעות שונות כדי שתסכים להינשא להם ואפילו איימו לפגוע בעצמם אם תסרב. אבל היא לא רצתה אף אחד מהם, וחיכתה לבחור המיוחד.
למה היא חיכתה אתם שואלים? אז ככה, סבתא לא רצתה בחור גבוה מידי כי היא לא גבוהה, היא לא רצתה בחור יפה מידי כדי שלא יחשוב את עצמו ושלא יגנבו אותו, היא חיפשה בחור פשוט ושקט, אחד שאפשר לסמוך עליו. להלן: סבא (ז"ל)

ושלא תחשבו שאין מוסר השכל לכל סיפורי המחזרים:
מוסר ההשכל הראשון והחשוב ביותר (אולי ניסיון קל לעודד אותי): הרבה מחזרים זו בעיה קשה!
מוסר ההשכל השני והחשוב לא פחות (ושוב, אולי ניסיון לעודד אותי אך במקביל לדחוף אותי): לא צריך להתפשר אבל גם לא צריך לחכות לגבר המושלם, כי אין אחד כזה.
ולסיום, מוסר ההשכל השלישי: צריך למצוא מישהו נחמד (למרות שאף פעם אי אפשר לדעת איך יהיה הבחור בעוד 8 שנים) ולהקים איתו משפחה – זו מהות החיים!

ועוד טיפ קטן מבית סבתא:
תיזהרו מהחברות שלכן, אתן יכולות "לרחם" עליהן ולהזמין אותן להצטרף אליכן ואל בן-זוגכן לקולנוע ובלי שתשימו לב הן יגנבו לכן את הבחור.
ובסוף, מרוב עצבות עוד תמצאו גבר נכה ותתחתנו איתו, רחמנן-יצלן… (מבוסס על סיפור אמיתי)

אין ספק שמביקור איכותי אצל סבתא אפשר להשכיל מאוד 🙂 עכשיו רק נשאר למלא אחר ההמלצות שלה ו"למצוא בחור נחמד בטיול באמריקה בחגים" (אם למישהו היה ספק – מילות הפרידה של סבתא בסוף הביקור…)

נ.ב.
לכל העוקבים והמודאגים, אבא בסדר (יחסית, הסרטן לא הלך לשום מקום 🙂 ), אנחנו עדיין מחכים לביקור אצל המומחה ולהמשך הבדיקות. סוף השבוע שעבר ותחילת השבוע היו לא קלים, אבל לאחר שמתרגלים לרעיון ומקבלים את הסרטן כעובדה מוגמרת ואת זה שאבא הולך לנצח כי אין אפשרות אחרת, השבוע הופך הרבה יותר קל…
ותודה רבה לפלייליסט שליווה אותי השבוע ובעיקר לדיסק ההופעה של היהודים שגיליתי מחדש. אין כמו גיטרות, תופים, רעש ומוזיקה איכותית כדי לנקות את הראש…

הימים שלנו / היהודים

קשה לבחור שיר אחד, אבל אין ספק שזה אחד השירים המעולים שלהם!
כל מה שנשאר זה להגביר את הווליום ולצעוק עם הרדיו (או במקרה הזה, עם המחשב…)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s