האושר הוא הפשע המושלם

השבוע קצת התקשתי להחליט על מה לכתוב… זה היה שבוע עמוס ובכל יום חשבתי שמצאתי את הנושא המושלם שבוער בי ואני חייבת לחלוק אותו איתכם, אבל אז עבר יום ופתאום נושא אחר תפס את תשומת ליבי, וכן הלאה…
לבסוף, הצלחתי לצמצם את הגיגיי לשני נושאים מרכזיים וחשובים, שכל אחד מהם רלוונטי למסע שלי מכיוון אחר. המסקנה – זכיתם היום בפוסט מיוחד שיעסוק בשני הנושאים!

אני לא יודעת למה, אבל פתאום חלה התעוררות קלה בגיזרת הדייטים. כאילו שבבת אחת, התעוררו גברברי החצי השני מתרדמת חודשי הקיץ (כן, מסתבר שבניגוד לדובים הם ישנים בקיץ) והכרטיס שלי הפך אטרקטיבי משהו.
אז מה היה לנו השבוע, 5 פניות שהתממשו ל-4 שיחות טלפון וצ'אט אחד, 4 שיחות טלפון שההתממשו ל-3 דייטים (טוב אם לדייק, דייט אחד ושניים נוספים מתוכננים לשבת וראשון הקרובים) והיד עוד נטוייה. הספק די מטורף לבחורה עייפה שכמותי, שכל מה שהיא רוצה אחרי יום עבודה זה לבהות בטלוויזיה כדי להרגיע את המוח וללכת לישון 🙂

המקבילה לשינת החורף של הדובים היא שינת הקיץ של הגברים? (מתוך vegardmadsen.com)

כל התהליך משיחת הטלפון ועד לסיום הדייט הראשון הוא די מוזר ולעיתים אף מביך, אפילו עוד יותר כאשר מדובר בבליינט דייט או בדייט עם בחור מאתר היכרויות. שיחת הטלפון הראשונה בדר"כ מתחילה בהזדהות מביכה "הי, מדבר X מהאתר" או "הי, מדבר X מהחצי השני" (או כל וריאצייה אחרת) ואז מתחיל הדיאלוג המביך של דליית פרטים חשובים כדי להחליט האם יש על מה לדבר וכדאי לקבוע פגישה. כל זה קורה כמובן במקביל לפישפוש מהיר בכרטיס המתקשר כדי לוודא שאת מדברת עם הבחור שאת חושבת שאת מדברת איתו ובניסיון להיזכר בתמונות המופת שלו.
בסיום השיחה יש 2 אופציות: 1. קביעת תאריך, שעה ומקום לדייט. 2. אמירה סתמית של היה נחמד ונדבר בהמשך (לפעמים באמת מדברים ולפעמים זה פשוט קוד ל"היה נחמד, אבל שיהיה בהצלחה עם מישהו אחר"). יש גם אופציה שלישית – פייסבוק, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר…
אני מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה עם האופציה הראשונה (אני אפילו לא מכירה את הבחור, כבר להקריב עבורו ערב?!?!), אבל לאט לאט אני מתחילה להבין שאין ברירה וחייבים להיות החלטיים ולהיפגש עם הבחור פנים מול פנים, בתקווה שהדייט יהיה נחמד ואולי אפילו שווה המשך (איך שהפסיכולוגית שלי תשמח מפריצת הדרך הזאת!)

לכן די הופתעתי מהבחור של הדייט הראשון (מעכשיו נקרא לו א') שהיה שעטנז מוזר בין 2 האופציות.
לאחר החלפת מסרים משעשעים באתר החביב עלינו, נתתי לא' את הטלפון שלי. למחרת בבוקר כבר קיבלתי ממנו SMS בוקר טוב והבטחה שנדבר בערב. אחרי הצהריים כבר קיבלתי SMS עם תמונה לא ברורה של נוף ירושלמי. בערב כשדיברנו שאלתי לפשר התמונה ומסתבר שזו היתה דרכו לחלוק איתי את הנוף שהוא ראה במהלך היום בעבודה. נכון, קצת מוזר, אבל החלטתי להתייחס לעניין כחיזור חביב ולהמשיך הלאה.
השיחה היתה נחמדה אבל בשל בעיות לו"ז קלות החלטנו לדבר למחרת ולנסות לקבוע.
להפתעתי הרבה, בסביבות השעה 23:00 (3-4 שעות אחרי השיחה הראשונה), א' צילצל שוב לשאול מה שלומי ואיך עבר הערב. מוזר 2, אבל שוב החלטתי להתייחס לעניין כחיזור חביב ולהמשיך הלאה.
למחרת, שוב היתה חלופת SMSים קצרה ובערב קבענו להיפגש למחרת.
שוב הבוקר נפתח בSMS בוקר טוב, רק שהפעם הוא נחתם במשפט: "אם זה היה קשר בשלב מתקדם יותר הייתי שולח גם נשיקות :-)". מוזר 3 כבר הדליק נורה אדומה! על איזה קשר אתה מדבר? עדיין לא נפגשנו… אבל שוב החלטתי להתייחס לעניין כחיזור חביב ולהמשיך הלאה.
הפגישה עצמה התחילה קצת ברגל שמאל. נאלצנו לשנות את מיקום הפגישה ברגע האחרון בשל פקקים לא מובנים וא' חשב שיהיה לו זמן לעצור בדרך לקנות אקמול עד שאגיע למקום המפגש החדש, מה שגרם לו לאחר קלות ב-20 דק'. ואם זה לא מספיק, הגיע מוזר 4 – כדי שאני לא התבאס מההמתנה, א' התקשר והציע שנעביר את הזמן בשיחת טלפון. אני מודה, המהלך הזה כבר די קבע את תוצאות הפגישה… תגיע ונדבר! מה יש לי לעשות איתך דייט טלפוני?!?! (אל דאגה, במציאות הייתי קצת יותר נחמדה).
כצפוי, הדייט היה חביב אך לא הוביל לשום מקום. השיחה לא ממש זרמה ולא היה נראה שיש לנו יותר מידי במשותף.
למחרת בערב קיבלת SMS נוסף. הפעם זה לא היה איחול בוקר טוב, אלא הסבר שלא היה חיבור והיה נראה שגם אני לא רוצה אז שיהיה בהצלחה…

כמה מסקנות חשובות מהחוויה המהנה הזו:
1. יותר מ-2 "מוזר" ביומיים = נורה אדומה!
2. התירוץ היחיד שמתקבל לאיחור לדייט הוא פקקים. עצירה בסופר פארם לקניית אקמול היא תירוץ רע מאוד לאיחור של 20 דק'!

למזלי, במקביל להתעוררות בגיזרת הדייטים והחוויות המייגעות שהינן שלבים קריטים במסע שלי, קיבלתי זריקת אנרגיה בדמות הופעה של יהודית רביץ!
אחד הדברים האהובים עליי הוא הופעות חיות (לצערי אין לי יותר מידי פרטנרים לתחביב אז הוא די מצומצם), ואחת ההופעות האהובות עליי היא ההופעה של יהודית רביץ. ראיתי אותה בערך 5 פעמים ובכל פעם חזרתי עם גרון צרוד וחיוך ענק על השפתיים 🙂
מיותר לציין שגם השבוע (הופעה במתחם התחנה בפסטיבל תוצרת הנגב) היא לא איכזבה. האישה הזו היא פשוט חיית במה!

איך זה קשור לבלוג הזה ולמסע שלי?
קודם כל, כי היה לי כיף ובא לי לשתף 🙂
אבל מעבר לזה, השירים של יהודית פשוט כ"כ מתאימים למסע הזה.
בדרך כלל הדבר הראשון שמושך אותי לשיר זו המוזיקה, המנגינה הקליטה או המיוחדת שמושכת את האוזן. אח"כ בא השלב שאני מתחילה לזמזם עם השיר ולבסוף מגיע השלב הכייפי ביותר, שלב התגלית – השלב בו מילות השיר פתאום מתחברות למשפט מופלא ופתאום לשיר יש משמעות מיוחדת.
אני יכולה לשיר עם הרדיו את השיר 100 פעם, אבל בפעם ה-101 פתאום תיפול עליי ההארה, ופתאום שורה בשיר מקבלת משמעות מיוחדת וזו ההרגשה הכי טובה בעולם!

השבוע בהופעה של יהודית זה שוב קרה… פעמיים!
הרגע הראשון היה בשיר המופלא "איזו מין ילדה", שיר רוק מעולה ודיכאוני כאחד. האמת, רגע ההארה נפל עליי כבר בהופעה הקודמת כשפתאום הרגשתי שהשיר הזה פשוט נכתב עליי, אבל השבוע השיר הזה שוב "נפל עליי".
יש משהו מדהים באיך ששיר אחד יכול לתאר בצורה מושלמת את הדכאון הזה שליווה אותי לאורך כל כך הרבה משנות נעוריי (ומידי פעם עדיין קופץ לביקור), משהו כ"כ מדהים בתגלית שאני לא לבד בהרגשה הזו – הרי כתבו על זה שיר, משהו כ"כ מדהים בשילוב הזה של הגיטרות, תופים והקול של יהודית עם המילים המצמררות האלו.
הרגע השני היה בשיר האהוב עליי "רחבת הריקודים", שיר הפוך כ"כ מהשיר הקודם.
במהלך ההופעה היה לי וויכוח קטן עם אחת החברות שלי שטענה שהשיר הטוב ביותר של יהודית הוא "שבתות וחגים" ואני הכרזתי על "רחבת הריקודים" כשיר הטוב ביותר.
אז לפני שתקום צעקה, אני חייבת להסתייג קלות מההכרזה שלי. יש ליהודית כ"כ הרבה שירים מעולים וכל אחד מתאים למצב רוח אחר, אבל משום מה, למרות שאני הרבה יותר אוהבת שירים מדכאים, השיר הזה עושה לי את זה. המוזיקה שלו מעולה, המילים מדהימות והסיפור שמאחוריו פשוט מוסיף לו רובד נוסף ומיוחד.
בעודי צועקת את המילים עם יהודית, היכה בי המשפט המצויין: "האושר הוא הפשע המושלם". אני לא בטוחה ששמתי לב למשחק המילים הזה קודם ופתאום זה היכה בי – זה בדיוק מה שאני רוצה, את הפשע המושלם!

בנימה אופטימית זו, שיהיה שבוע נהדר ותהנו מהשירים 🙂

רחבת הריקודים / יהודית רביץ

אחת ההופעת הכי טובות שהייתי בהן!

איזו מין ילדה / יהודית רביץ

באופן די מוזר, זה הקליפ היחיד שמצאתי לשיר המעולה הזה…

מודעות פרסומת

7 תגובות ל-“האושר הוא הפשע המושלם

  1. פינגבק: בשוֹרוֹת | shloshim30

  2. פינגבק: שריטות | shloshim30

  3. פינגבק: המחסום הגדול | shloshim30

  4. פינגבק: מזל טוב! | +shloshim30

  5. פינגבק: דברים חדשים | +shloshim30

  6. פינגבק: סוכות | +shloshim30

  7. פינגבק: תובנות מלוכסנות | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s