לב שבור הוא לב שלם

היום החלטתי להיות אמיצה…
אחרי הארוחה השבועית אצל ההורים (היה טעים כרגיל, תודה ששאלתם 🙂 ), שלפתי מהמגרה את היומנים האבודים של ילדותי.
לקח לי כמעט שעה לקרוא את שלוש המחברות המרוטות משהו, וכפי שניתן לצפות הקריאה לוותה בפלאשבקים רבים.
כל עניין הכתיבה למגרה (אז היא היתה מגרה אמיתית, היום היא כבר הרבה יותר וירטואלית) התחיל במסע לפולין בכיתה יא', איכשהו היה לי את השכל לדעת שאני אצטרך לפרוק רגשות בצורה פרטית במהלך המסע, ולאחריו הכתיבה פשוט המשיכה…
יש שבועות וחודשים שבהם כתבתי ברציפות וחודשים ואפילו שנים שבהם היו רק טיפטופים, אבל מה שמדהים בכל הסיפור זה התכנים…

אם היה ביומנים הכתובים של פעם כלי סטטיסטי שמאפשר ניתוח בקלות של התכנים, הייתי יכולה להציג כאן מספרים אמיתיים, אבל מכיוון שלא היו כלים כאלו תצטרכו להאמין לי שהייתי ממש דכאונית! גם היום זה נופל עליי לפעמים, אבל עד שלא קוראים את זה ברצף, לא מבינים את גודל הדיכאון…

"שמונה עשר
אני יכולה לכתוב דפים
שלמים,
לכתוב אלפי
מילים,
אך אף מילה,
ואף דף
לא יוכלו להעביר את הכאב
של אי הכאב
ושלמות הלב בן השמונה עשר."
(24/9/1999, בת 18 ו-5 חודשים)

מה שעצוב בכל הסיפור, שהנושאים שעליהם כתבתי כבר אז, הנושאים שאותם כאבתי כבר אז, הם אותם נושאים… הכאב קצת השתנה, אולי קצת התקהה עם הזמן (דבר עצוב בפני עצמו, אבל לא חשוב), אבל בסך הכל מגיל 17 וחצי ועד היום (30 למי ששכח) הנושא המרכזי שמעסיק אותי הוא הלבד…
איפשהו לקראת סוף הצבא, השירים והמכתבים למגרה החלו להתמעט, עד שבזמן הלימודים הם הפכו לבודדים והקטע האחרון נכתב בסיום התואר הראשון, קצת אחרי שהתחלתי את העבודה הראשונה שלי.

"הכי עצוב שנראה לי
שהתייאשתי,
הכי עצוב שנראה לי
שהתביישתי,
הכי עצוב שנראה לי
שהתייבשתי,
הכי עצוב שנראה לי
ששום דבר לא השתנה,
אותן מילים שחוקות,
אותם רגשות על הדף,
אותו ניגון חוזר,
מרחם,
משעמם,
אומלל…"
(22.9.2007, בת 26 ו-3 חודשים)

כל המטרה בבלוג הזה, היא לאפשר לי לצאת מהרוטינה הקבועה הזו שנקראת החיים שלי. להתחיל את המסע מחדש, בדרך חדשה ואופטימית ולשבור את מעגל הבדידות!
אחרי שקראתי את תקציר חיי האוטוביוגרפי, אני משוכנעת אפילו יותר שמסע בדרך חדשה הוא הכרחי! השינוי הזה חייב להעשות!
הצהרות על הנייר קל להצהיר, התחייבויות מול העולם הוירטואלי קל לחלק, אבל גם זו התחלה. אז הינה ההצהרה הראשונה שלי:

למרות מה שאמרתי בעבר, אני עדיין רוצה ולא התייאשתי!
נמאס לי מהלבד ואני מוכנה לשינוי!
אני מוכנה לקחת את הסיכון שיישבר לי הלב!
(הרי ברי הבטיח שלב שבור הוא לב שלם…)

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“לב שבור הוא לב שלם

  1. החיים קשים….
    אבל נא לשמור על אופטימיות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s