הקצבייה

כל רווקה (ורווק) יודעת שכל תלונה על הסטאטוס המשפחתי שלה תענה בהצעה החדשנית: "תרשמי לאתר היכרויות…"
כל רווקה (ורווק) יודעת שאתרי היכרויות הם למעשה קצבייה מודרנית, המקום בו כולנו הופכים לנתח בשר מדמם, מנסים למצוא את התמונה הכי טובה על-פיה ישפטו אותנו, מנסים למצוא את המשפטים הכי משעשעים שיציגו אותנו באור חיובי ויגרמו לצד השני לשאול: "איך לעזאזל הם עדיין רווקים? אני חייב להכיר אותה"
כל מי שנרשם לקצבייה יודע שתוך שעתיים גם אתה הופך לקצב, מחפש את נתח הבשר האדום, המדמם, היפה ביותר…

הקצבייה

אולי היום הן יותר יפות, אבל העיקרון זהה…

גם אני ניכנעתי ללחץ החברתי ונרשמתי לקצבייה. אם להודות על האמת, כבר ביקרתי בכמה קצביות בשנים האחרות (ומרובן יצאתי בתחושת גועל עצמי), ולכן אני מחשיבה את עצמי לחצי מומחית בנושא והחלטתי להציג בפניכם סקירה קצרה לקצב המתחיל:

  1. הקצבייה ההמונית, זו שבה ניתן ללכת לאיבוד מררוב מבחר – הקצבייה המפורסמת ביותר, זו ששמה הפך לבן בית אצל כולנו. שם ניתן למצוא הכל מהכל, רוב הסיכויים שתיתקלו שם בכמה וכמה פרצופים מוכרים ותקבלו מספר רב של פניות מנתחי בשר אחרים שרוצים לבחון קצת יותר לעומק את נתח הבשר המדמם שלפניהם.
    אני הגעתי למסקנה, שמי שלא באמת רוצה להשתעבד לחיפוש, מי שלא באמת רוצה לצאת ל-100 דייטים גרועים על כל חצי דייט מוצלח ומי שהמבחר הגדול גורם לו להוציא את הדוקרנים הביקורתיים שלו, כדאי שיעבור לאחת מהקצביות הבאות.
  2. הקצבייה האליטיסטית, זו שבה תהליך המיון הוא כמעט כמו תהליך הקבלה למוסד – בכניסה לקצבייה יש סלקציה "קפדנית" כמעט כמו במועדון תל-אביבי חדש, המראה תמיד יהיה מינימליסטי והיי-טקיסיטי והקצבייה תמיד תתפאר בכמות הרופאים, עו"ד ובעלי השכלה גבוהה שנמצאים בה. ואז מגיעה הנפילה, מרוב סינון, כמעט כולם יצאו מאותו פס יצור, המבחר קטן וגם כאן מפלצת הקצב שבתוכך תצוץ עם הדוקרנים הביקורתיים…
  3. הקצבייה הבינונית, שעטנז מוזר בין 1 ו-2 – גם קצבייה זו מתיימרת להעביר את נתחי הבשר שהיא מציגה מבחני איכות קפדניים, אך הקריטריונים שלה הרבה יותר גמישים והמבחר בה יהיה רחב יותר. לאחר מילוי שאלון קצר, תציג בפניך דוגמנית חטובה (אני מניחה שהגברים זכו בדוגמן מסוקס) את האפשרויות לתשלום עבור כל מיני אופציות מסובכות, המלצות לאיך לשדרג את הכרטיס כך שכולם יוכלו להתרשם מעד כמה אתה נתח בשר משובח ואם אתה מתקשה בכתיבה על עצמך ניתנת לך האפשרות להיעזר במבחר משפטים שיתאור אותך בצורה מדוייקת.
    אני מצאתי את הקצבייה הזו מתסכלת כמעט כמו שאר הקצביות, אבל בינתיים היא האפשרות הנסבלת…
  4. הקצביות שטרם נוסו או הקצביות שלא מסתירות את יעודן – קצביות שלא מסתירות את מטרתן העיקרית, שידוך ניתחי בשר לצורך החלפת נוזלים זמנית וחד פעמית…

אז מה עושים? איך מבין כל נתחי הבשר מוצאים את האחד?
איך משתלטים על הקצב הפנימי שבתוכי?
הלוואי שהיתה לי התשובה, בינתיים אני חורקת שיניים ומנסה להדחיק את אותו יצור ביקורתי.
אני מודה, זה לא תמיד עובד, לא תמיד אני מצליחה ולפעמים צריך לקחת כמה ימי חופש מהביקור בקצבייה (בכל זאת, אי אפשר לאכול בשר כל יום), אבל עדיין לא מצאתי תחליף טוב יותר…
אני פתוחה לרעיונות…

עוד נקודת מבט על המצב:

מודעות פרסומת

15 תגובות ל-“הקצבייה

  1. פינגבק: המחסום הגדול | shloshim30

  2. פינגבק: אני שונאת… | shloshim30

  3. נושא מוכר

    אם את רוצה לצחוק קצת על זה, למרות שאולי זה בעצם עצוב, את מוזמנת
    להציץ כאן:
    http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1204294

  4. פינגבק: שמש, דיאט קולה, לפטופ ומוזיקה טובה… | +shloshim30

  5. פינגבק: ממשיכים… | +shloshim30

  6. פינגבק: דברים חדשים | +shloshim30

  7. פינגבק: יותר מחודש… | +shloshim30

  8. פינגבק: עבר שבוע… | +shloshim30

  9. פינגבק: 2013 מתה… | +shloshim30

  10. פינגבק: שוב | +shloshim30

  11. פינגבק: הזויים | +shloshim30

  12. פינגבק: סוף העונה | +shloshim30

  13. פינגבק: התשע"ו כאן… | +shloshim30

  14. פינגבק: הגיגים | +shloshim30

  15. פינגבק: בנות גילמור | +shloshim30

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s